ספרו של חברנו ואחד מיקירי האתר, יהודה שנהב, יצא לאור ונמצא בחנויות. הספר “היהודים-הערבים” יצא לאור בהוצאת ספריית “אופקים” עם עובד.
ואלה מקצת השאלות איתם מתמודד הספר.
“מיהם היהודים-הערבים?”, מדוע הפכה הקטיגוריה `יהודים-ערבים` (לעומת `יהודים אירופים`) לבלתי אפשרית בישראל?”, “כיצד הפכו היהודים-הערבים ל`מזרחים`?”, “מדוע נכנסים המזרחים לפוליטיקה הישראלית דווקא דרך הדת?”, “מה הקשר בין המזרחים והמאבק של הפלסטינים לעצמאות לאומית? ”
הספר טוען כי את הסוגיה העדתית יש להתחיל לחקור לפני הגעת המזרחים לישראל. מחקרים המתחילים את הניתוח בשנות החמישים מחמיצים את עיקרה של הסוגיה כיוון שהם מתמקדים ביחסים בין המדינה וזרועותיה לבין המהגרים החדשים. למשל אירועי ואדי סליב נתפסים כאירועים של הפרות סדר, קיפוח, ומחאה כנגד המדינה. תפיסה זו הינה מוטעית לדעת יהודה שנהב.
על מנת להבין באמת את הדיכוי העדתי יש להרחיק אל תחילת שנות הארבעים עת הוכרז לראשונה על תכנית הגירה מסיבית של מזרחים לפלסטינה. הספר מראה שאי אפשר להבין הסוגיה המזרחית מבלי להבין את ההקשר הקולוניאלי שבתוכו עוצבה עוד לפני הגעת המזרחים לישראל. המסמכים ההיסטורים אותם חושף המחקר מראים ששליחים ציונים, ברובם “יהודים אירופים”, הגיעו אל “היהודים הערבים” בעזרת הקולוניאליזם האירופי ומוסדותיו. חייהם של השליחים הציונים ששהו במרחב הערבי היו משוקעים בחוויה קולוניאלית מובהקת. הם הגדירו את זהותם כלבנים אירופיים, וסוגיות של צבע וגזע נכחו באופן בולט בהוויתם. שם, במרחב הערבי, באה לידי ביטוי הכרתם שהיהודים הערבים הם אומנם מאגר הגירה אפשרי עבור הציונות אבל בו זמנית הם גם חלק בלתי נפרד ממה שכונה “העולם השלישי”.
מחקרים המתמקדים בשנות החמישים ממקדים את הסוגיה האתנית בקונפליקט בין הקולטים והנקלטים סביב תנאי החיים, מקום מגורים, חלוקת משרות או משבר הגירה. למרות שכל אלה חשובים, הפרספקטיבה שמציע הספר (ואשר מתחילה עשור אחד קודם “לעליות שנות החמישים”) מראה שחלק נכבד מן הקונפליקט האתני נובע מ”אוריינטליזם פנים יהודי” שמקורו בתפיסת העולם הקולוניאלית שלפני הקמת המדינה.