בדרך כלל איני מתייחס לועידת ישראל לעסקים אבל כיון שהפעם הנושא החברתי עמד במרכז עיינתי בחלק מדברי המשתתפים. המסקנה מהקריאה פשוטה, לרוב המשתתפים אין הבנה בסיסית בנושאי חברה. לדעתי המושג של מדינת רווחה זר להם, והם אינם מבינים את משמעויותיו. במקסימום יוקצבו בזמן הקרוב מעט יותר כספים ל”מלחמה” בעוני וזהו. זאת כיון שעוני הפך לחלק מהדיון הציבורי והפוליטי.
התפיסה שהוצגה על ידי רבים, נגיד בנק ישראל, נתניהו, שרון, מנכ”ל האוצר, אלי הורוביץ ואחרים, מניחה שהצמיחה היא פתרון לכל. אחת השאלות היא מה יקרה אם הצמיחה תיעצר, האם גם אז ימשיכו לדבר על הנושאים החברתיים ולהשקיע בכך משאבים, או שיתגייסו לחדש את הצמיחה באמצעים היחידים אותם הם מכירים, צמצום התקציב, הפחתת מיסים, הפרטות למיניהן, ובעיקר עזרה למשקיעים. האם “מלחמה בעוני” יכולה להיעשות רק כאשר יש צמיחה כלכלית? נראה שעל פי התפיסות של מרבית הדוברים בכנס התשובה לשאלה זו תהיה חיובית.
צריך לזכור שלצמיחה גורמים רבים גם לדעת מומחי הכלכלה, למשל, נגיד בנק ישראל טען: “חשוב אבל לזכור שהמצב הטוב שבו נמצאת הכלכלה הישראלית אינו מקרי. הוא תוצאה של שלושה דברים עיקריים: הראשון הוא המצב הכלכלי העולמי; השני הוא האסטרטגיה המקרו-כלכלית שלנו; והשלישי הוא המצב הביטחוני”. כמו שאפשר להבין שניים משלושת הגורמים אינם תלויים כלל במדיניות כלכלית, כך שיתכן שינוי במצב הכלכלי בכל מדיניות שתינקט. מה אז?
מלבד זאת, לא יתכן מצב שבו תהיה צמיחה מתמדת של 4% או יותר לאורך שנים, כיון שהתוכניות שיוצעו להורדת מספר העניים תהינה לשנים רבות, סביר שבמהלכן יורע המצב הכלכלי, חשוב לשמוע מה יעשו אז, אילו גמלאות יקוצצו, כמה מתוכניות הרווחה תהפוכנה לסלקטיביות, ועוד שאלות דומות. צריך גם לזכור שהדרך בה מודדים צמיחה, מלבד היות המדד אגרגטיבי, מעצימה אותו. הצמיחה לנפש תמיד נמוכה יותר מהצמיחה במשק, יתכן מצב שהצמיחה גבהה והצמיחה לנפש נמוכה.
בקיצור, לא מצאתי שום בשורה בדיונים בועידת ישראל לעסקים, הדבר היחיד שהשתנה הוא עצם הדיון. כדי לשנות משהו ממשי, יש להשקיע משאבים רבים לתקופה ארוכה, נראה שלא לזה מתכוונים המתדיינים. ללא התפישה הרואה בחיים בכבוד חלק מזכויות יושבי הארץ שום תוכנית או תרגיל או מה שזה לא יהיה לא יביאו לשינוי לאורך זמן במצבם של חלקים נרחבים באוכלוסיה.