כמה פרופורציות על החיים
לקראת יום זכויות האדם הבינלאומי, קשה שלא להודות כי מעמדן של זכויות האדם בישראל הולך ונדחק לשוליים. קיימת נטייה חדשה להציג את המאבק למען זכויות האדם כמנותק, מסוכן להישרדות במזה”ת הכוחני, אנטי-פטריוטי ואף לא יהודי.
הדחיקה של זכויות האדם מסדר היום מדאיגה וקשורה גם בהידרדרות המחויבות הציבורית לערכי הדמוקרטיה. התבטאותו האחרונה של שר המשפטים, יעקב נאמן, שקרא להפוך את ההלכה למשפט המחייב במדינה זכתה אמנם לגינויים גורפים והובילה אותו להסתייג מכלליות ההצהרה המסוכנת. אבל תופעות והתבטאויות אחרות, קשות ומאיימות לא פחות, עברו בשקט יחסי, ביניהן: פרסום דוח של מחלקת המדינה האמריקאית הממקם את ישראל במקום האחרון מבין הדמוקרטיות ביחס לחופש הדת; טענת שר הפנים שהעובדים הזרים והפליטים “יביאו איתם שלל מחלות”, וכי “הם מזהמים את המדינה בסמים ומחלות”; מגמה של התעלמויות חוזרות ונשנות של משרדי הממשלה מהחלטות בג”צ ובית המשפט לעניינים מינהליים הנוגעות לזכויות אדם ואזרח, ועוד.
כדי לקבל פרופורציה על הבעיות שפוגעות בנו ומאיימות להחמיר, נמשיל את מדינת ישראל, בגבולותיה הרשמיים, לכפר של 100 תושבים, ובנוסף עוד 4 מהגרי עבודה ארעיים [גרסת הוידיאו].
בכפר כזה יגורו 76 יהודים, 20 ערבים ועוד 4 עולים שיהדותם אינה מוכרת.
בכל חמש שנים יגורשו 2 ממהגרי העבודה ו-2 חדשים יובאו מייד במקומם.
ל 100 אנשי הכפר יהיו 113 טלפונים סלולריים.
5 מתושבי הכפר הבוגרים הם אנאלפבתיים לפי הגדרות של האו”ם.
כ-2 אנשים יעבדו בענף ההי-טק המפותח של הכפר
אדם אחד יחיה בבית שאינו מחובר לרשת החשמל, הטלפון והמים.
10 מתושבי הכפר יהיו קשישים. 3 מתוכם יחיו בעוני ללא מוצא.
28 מתושבי הכפר יהיו ילדים. מהם 10 עניים. עבורם שוויון הזדמנויות יהיה עקרון תיאורטי.
10 אנשים בכפר יחזיקו ב-70% מההון. לעומתם 14 אנשים ירוויחו פחות מ-3,800 ש”ח בחודש.
בכפר יחיו כ-17 עולים חדשים. 4 מתוכם לא יוכלו להינשא משום שהרבנות של הכפר אינה מכירה ביהדותם. הם גם יתקשו להיקבר לצד יקיריהם וחבריהם בבוא העת מאותה הסיבה. ברוב המקרים גם ילדיהם צפויים לסבול באותו האופן.
רמת החינוך לערכים, של שוויון ודמוקרטיה בכפר נמצאת בירידה. מתוך 65 האנשים הבוגרים 59 חושבים שהכפר נגוע בשחיתות; 40 מעדיפים מנהיג חזק גם אם זה על חשבון שלטון החוק; 49 לא מוכנים שבתם תתחתן עם אתיופי. מכלל היהודים 57 לא מוכנים לגור בשכנות לערבים.
הכפר שלנו רחוק מלהצטיין בשמירה על זכויות מרבית תושביו. אך למרות זאת בשטח פועלים עשרות ארגונים חברתיים ומיזמים אזרחיים, מרביתם בסיוע הקרן החדשה לישראל. הארגונים הללו, לפעמים כנגד כל הסיכויים, נאבקים לשמירה ואף להגנה על זכויות האדם בתחומים של עבודה ורווחה, חופש הדת, הזכות לדיור ולחיים בכבוד, מאבק בגזענות ובאפליה, שקיפות ונגישות של הממשל ותחומים רבים נוספים.
באופן סימבולי חל השנה יום זכויות האדם בחנוכה. בשבוע הזה במיוחד הביטוי “כל אחד הוא אור קטן…”. מקבלת משמעות מיוחדת. רק אם קבוצות של אזרחים, פעילים וארגונים יוסיפו ויפעלו מתוך סולידריות וערבות הדדית לקידום ואכיפת זכויות האדם והאזרח בישראל, נוכל יחד להשפיע ולהיות “אור איתן”.
הכותבת, רחל ליאל, מנכ”לית הקרן החדשה לישראל


