מהומות בשבדיה - מה קורה שם?

גל ההצתות ומעשי הוונדליזם בשכונות המהגרים של שטוקהולם במהלך השבוע שעבר עורר בצדק סקרנות והפתעה, על רקע תיאורה של שבדיה, המוצדק אף הוא, כאחת המדינות הקרובות ביותר למודל של “חברת מופת” סוציאל-דמוקרטית. “צרות בגן עדן” הן תמיד נושא טוב למאמר, והאירועים האחרונים אינם יוצא מן הכלל.

תופעות של ונדליזם, לרוב על ידי בני נוער וכמעט תמיד בשעות החשיכה, שכיחות באזורים העירוניים של שבדיה כמו באזורים עירוניים אחרים בעולם המתועש. עם זאת, בשבדיה הרשויות המקומיות שתקציבן גדול יחסית נוהגות לתקן את הנזקים במהירות וסביר להניח שגם נזקי הגל האחרון יהיו קשים לאיתור בעוד כמה שבועות. אף על פי כן, ברור שההיקף הנוכחי חריג במונחים שבדיים. לפי סיכומי ביניים של אפטונבלדט (Aftonbladet) – היומון המוביל בשבדיה שחלק ממניותיו הן של ארגוני העובדים השבדים – בארבעת הלילות שבין יום שני לפנות בוקר ויום שבת, הוצתו בעיקר בצפון מערב שטוקהולם, כמאה מכוניות, בית ספר יסודי שנפגע באופן חלקי וכמה מבני ציבור קטנים – גני ילדים, מועדונים ועוד – שניזוקו באופן חלקי. כמחצית מהמכוניות שנשרפו חנו בחניון אחד, מה שהצריך את פינויים של דיירים המתגוררים בקרבת מקום למשך כ-45 דקות. בחלק מהמקרים כוחות כיבוי האש והמשטרה שהגיעו למקום הותקפו באבנים על ידי חבורות צעירים שניצלו את החשיכה כדי לחמוק ממעצר. המשטרה מצידה עצרה במהלך השבוע כ-20 צעירים ונערים שחלקם נותרו במעצר.

לשם השוואה, בשיא המהומות בצרפת ב-2005 הוצתו מדי ערב כ-1,500 מכוניות והכניסה לחלק מהשכונות נחסמה לחלוטין על ידי בריקאדות מאולתרות. במהומות בלונדון ב-2011 מצאו את מותם חמישה בני אדם ועשרות מבנים גדולים יחסית עלו באש.

בחלק מהמאמרים, לא אלו המופיעים בעיתונות השבדית, הועלתה הטענה שהאירועים הם אינדיקציה ל”אי השוויון הגדל בשבדיה”. לעניות דעתי קשה להתייחס לכך ברצינות כאחד הגורמים, וכלל לא בטוח שאי השוויון גדל. ראשית, לפי נתוני הלשכה לסטטיסטיקה של “המרחב הכלכלי האירופאי” (Eurostat), שהם האיכותיים ביותר, אי השוויון בחלוקת ההכנסה הפנויה בשבדיה כמעט לא השתנה מאז 2001. שנית, לפי ה-OECD והלמ”ס השבדי חל אמנם גידול באי השוויון בהשוואה לשנות ה-90 המוקדמות וכן בהשוואה לראשית העשור הקודם, אולם למרות שהנתונים לפני 1990 אינם איכותיים באותה מידה, ברור כי שבדיה גם לפי מקורות אלו שוויונית יותר מאשר בשנות ה-50 וה-60 שהיו שנות הצמיחה של “המודל השבדי”.

שלישית, על פי כל המוסדות המודדים, כאשר מביאים בחשבון גם את ההכנסה בשווה כסף, כלומר את השירותים הציבוריים האזרחיים, שבדיה לצד נורבגיה היא המדינה השוויונית בעולם. רביעית, גם נתונים נוספים דוגמת עוני ילדים כמעט לא השתנו בעשור האחרון וגם ביחס אליו לפי כל המוסדות המודדים, שבדיה, לצד נורבגיה דנמרק ופינלנד, היא בין חמש המדינות עם שיעור עוני הילדים הנמוך בעולם. כמו כן על פי ה-Eurostat רק 1.2% מתושבי שבדיה מצויים ב”מצוקה חומרית משמעותית” המוגדרת כהיעדר של לפחות 4 מתוך 9 הדברים הבאים: יכולת לשלם חשבונות אחזקת בית, יכולת לשלם עבור הסקה מספקת, יכולת לעמוד בפני הוצאה לא צפויה, יכולת לאכול בשר או תחליף זהה מהצומח לפחות פעם ביומיים, יכולת לצאת לשבוע נופש מחוץ לבית, בעלות על מכונית, מכונת כביסה, טלביזיה צבעונית, קו טלפון או סלולר, ורק 4.2% “במצוקה חומרית קלה” המוגדרת כהיעדר של 3 מתוך 9 הדברים הנ”ל. גם על פי שני מדדים אלו, שבדיה היא בעלת השיעורים הנמוכים באירופה לצד שווייץ שלה תל”ג גבוה יותר מזה של שבדיה במונחי כוח קנייה.

גזענות וניכור יכולים להיות גורם מסביר טוב יותר, הגם שעד כמה שניתן למדוד דברים כאלו, האוכלוסייה הוותיקה באוסטריה ובשווייץ ואפילו בדנמרק עוינת זרים הרבה יותר מאשר בשבדיה, ולמרות זאת לא אירעו במדינות אלו אירועים דומים. עם זאת, הבעיה בתחום זה בהחלט קיימת כפי שכבר ציינתי במאמר האישי בחלקו על רובע רוזנגורד בעיר מלמו. יש לציין כי רובע הוסבי (Husby) שהיה מוקד האירועים הפעם, הוא רובע אמיד יותר מרוזנגורד, וודאי אמיד יותר משכונת הרגורדן, שבה עוסק חלק גדול מאותו מאמר, והיא השכונה הענייה ביותר ברוזנגורד ובשבדיה בכלל.

שילוב של אוכלוסייה ותיקה בעלת רמת חשדנות גבוהה ביחס לזרים שבחלקם הם צעירים ממשפחות הרוסות שהגיעו במספרים גדולים מאזורי עימות קשים יוצר אתגרים אופייניים לכל חברת הגירה. מצב זה מצריך השקעה גדולה ומכוונת נכון כדי למנוע תופעות קשות של עבריינות נוער ונשירה מלימודים תיכוניים ללא יכולת למצוא עבודה כתחליף. תופעות שנתפסות כיום כבעיה קשה קודם כל על ידי האוכלוסייה המבוגרת יותר בשכונות המהגרים השבדיות. שכונות, שכפי שתיארתי במאמר הקודם, רחוקות מלהיות שכונות עוני בכל הנוגע לתשתיות ולרמת החיים החומרית. אפטונבלדט הקפיד להזכיר את כתבה המופתע של רשת פוקס האמריקאית שבאופן ספונטאני אמר למצלמה בעת שדיווח מהוסבי: “זה בכלל לא נראה פה כמו סלמס או שכונת עוני”.

ההשקעה הנוספת הנדרשת היא צורך שהשמאל הסוציאליסטי דמוקרטי בשבדיה בהחלט מודע לו ומעוניין למלאו, בין השאר משום שרבים מבוחריו באים משכונות אלו. לעומתו, הימין-מרכז, הנמצא כרגע בשלטון, מטבעו אדיש יותר למצוקות ומגיב בדרך כלל בדיעבד ולא לפני שניסה לחסוך קצת ולהפריט קצת כדרכו של ימין, אפילו בשבדיה.

בנוסף, היה משהו מוזר באירועים בצפון מערב שטוקהולם. כל העצורים למעט שניים לא היו תושבי הוסבי. לא מן הנמנע שגורמי ימין קיצוני תרמו אף הם לחלק ממעשי ההצתות במטרה שהאשמה תיפול על אוכלוסיית המהגרים. מהגרים שהדור המבוגר יותר בקרבם הוא מי שבפועל דאג להחזיר את הסדר ולמנוע את המשך גל מעשי ההצתה שפסק כמעט באותה פתאומיות בה החל. הימין הקיצוני מצפה להפיק הון פוליטי בעקבות האירועים האחרונים. סרטוני התעמולה שלו מצביעים כמעט באובססיביות על כל ספסל חרוך וכל חלון סדוק בשכונות המהגרים, כעדות להיות המהגרים עדת כפויי טובה העסוקים בהרס סביבתם. המודעות לכך, כמו גם הרצון לשפר את איכות חייהם, גוברת בשכונות המהגרים ומוליכה לצמיחת “משמרות מתנדבים” לא חמושים הפועלים בתיאום עם המשטרה כדי למנוע אירועים מסוג זה.

בכל מקרה, מה שאירע מעיד אמנם מחד על בעיות חברתיות הקיימות אפילו בשבדיה. מצד שני, הוא גם מעיד כפי שציינו מרבית העיתונים השבדיים מימין ומשמאל, כי שבדיה הפכה בשנים האחרונות למודל החיקוי או ל”ארץ המובטחת” של רבים בעולם המתועש, ומכאן העניין הרב באירועים שספק אם היו מעוררים תשומת לב ניכרת במידה והיו מתרחשים במקום אחר.

עוד של עמי וטורי

עמי וטורי הוא חבר הנהגת כוח לעובדים