מלחמת הכל בכל, הנה אני באה
ישראל כמדינה וחברה דוהרת אל קץ הפוליטיקה בהיותה אומנות המשא ומתן והחתירה המתמדת למציאת איזונים לא רק בין כוחות אלא גם בין אינטרסים. מישהו כאן החליט שפוליטיקה במשמעותה זו לא מתאימה לישראל יותר, לא בכלכלה – חברה ולא ביחס לסכסוך באזור. מלת הקסם בישראל היא השימוש בכוח כדי למקסם רווח ולדמות עוצמה. רק במסגרת הזו נוכל להבין את החתירה לעקוף את בג”ץ המטיל מדי פעם הגבלות מזעריות על הממשלה ומונע עוולות נגד אזרחים, או את הקיטוב, את פערי המעמדות, פערי רמת השירותים בין המגזרים, את רווחי העתק של חברות החזקות העושקות את האזרחים ומנכסות לעצמן משאבי טבע על חשבון הדורות הבאים, וכמובן, את הדרתם עד עפר של האזרחים הפלסטינים בישראל. רק במסגרת הזו ניתן להבין את העמדה הישראלית המתעמרת בשלום ובכל סיכוי שמא משהו ממנו יגע בארץ מדממת זאת ויסיים את הכיבוש.
מישהו החליט להוציא חוזה על ראשה של הפוליטיקה במשמעותה הדמוקרטית המאפשרת הוויה ושיח אזרחי. ראה יוקר המחיה! מי לא שמע ומי לא ידע ובכל זאת, כאילו לא הייתה מחאה. שיעורי העוני גדלים מדי דו”ח על כל המשתמע מכך (כל ילד שלישי וכל אזרח רביעי עניים הם) והעוני רק מתרחב, עשורים של דיכוי ערבים אזרחי המדינה ולא קורטוב של חמלה ותיקון, כמעט חצי יובל של כיבוש ועוולותיו והכיבוש הפך למסיבה סביב מדורת השבט שהחלה רק כרגע, יוזמה ערבית נדיבה מונחת על שולחנו של הישראלי והקברניטים דוחים בשאט נפש כאילו עסקינן בטומאה. במצב זה, טבעי שגישות “לא פוליטיות” יפרחו וישגשגו. הסירוב העיקש לדבר שלום ולו למראית עין, ריכוזיות ממארת ורווחי שיא במשק, פנאטיות לאומית עיוורת, גזענות גלויה הפושה במיינסטרים, העדר סולידריות, חמלה וסובלנות. מצב זה הוליד תגובות נגד בצד הפלסטיני שגם הוא נתקף אובססיה לגישות לא פוליטיות – גם בהשפעת התמורות המרחיקות לכת באזור – שאף הן לועגות לפוליטיקה כמו”מ ומדברים גבוהות על החזרת עטרה ליושנה ע”י הקמתו מחדש של שלטון הח’ליפות (מלפני 1400 שנה!) שישים קץ למדינות ולכופרים גם בישראל! ואין ספק שגם הערבים בישראל נסחפו בלהט הדברים, אחדים מהם מלמדים סניגוריה על דאע”ש ומצדיקים את מפעלו, וחלקם מבטיח הקמת חליפות אסלאמית כאן שבירתה בירושלים!

המצב הפוסט פוליטי הוא מצב נפיץ – ראה את הימים של המלחמה האחרונה על עזה ואת האווירה המתוחה בירושלים ואת מעשי הרצח הרודפים אחד את השני! בכל מקום שנדרוך, ישנו פוטנציאל להתלקחות ולא כי אנשים ששים לזה, אם כי יש כאלה, אלא כתוצאה של העדר הפוליטי. המצב מעודד התנהלות לא אחראית בכל דרג שהוא, החל בממשלה וכלה באחרון האזרחים. בימים האלה, האוויר בישראל דחוס וגם הזמן והאנשים מיואשים מהלכים חמי מזג על שברי זכוכית. ומישהו יושב לו שם למעלה וחושב שהכול בשליטה והמצב לא כל כך רע אלא להפך, מאוד נוח והזמן מיטיב עם ישראל. זהו האיש שהחליט לסיים את הפוליטיקה בהוויה הישראלית ולהכניס את המדינה, את אזרחיה ואת עתידה למצב הפוסט פוליטי המזכיר את “מצב הטבע” של הובס. מצב הטבע יוצר מצב של מלחמת הכול בכול, מכריח את האנשים והקבוצות להתגונן ולהילחם, כשידו של החזק תהיה על העליונה. האליטות האוחזות במושכות בישראל גמרו אומר להמר על הכוח לבדו, על החרב בגלגוליו הטכנולוגיים החדישים והטוטאליים. הן אחוזות פונדמנטליזם טכנולוגי. התנהלות המתאימה למצב הטבעי ולמצב הפוסט פוליטי כאחד. לאליטות אלה יותר מאליבי אחד להצדיק את גישתן. הן משתמשות במציאות העגומה שהן יצרו כדי להצדיק את המשך הסטטוס גוו. וכמובן, הן משתמשות בחורבן שהמיטו על העם הפלסטיני והרצון של עם זה להשתחרר מלפיתת החנק שלהן כדי להצדיק המשך שליטה במשאביו ובגורלו.
השאלה כעת היא כמה זמן יוכלו האליטות בישראל להחזיק את כולנו בני ערובה להפקעת הפוליטי מחיינו? דומני, שלא להרבה זמן. בהיעדר הפוליטי, הכוח עובר טרנספורמציה לאלימות לא מבוקרת. הסכנה במצב של העדר הפוליטי היא שהכול נמדד אחרת ונחווה אחרת. גם הטובים והאמיצים בינינו יתפסו את הקיום שלהם כאן בפריזמה של “להיות או לא להיות”, להישאר או ללכת. ואין פלא שהטובים הולכים או אורזים ברגעים אלה את המזוודות.


