• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

נס גדול לא קרה פה: 30 שנה לתוכנית הייצוב

לפני 30 שנה אושרה תוכנית החירום הכלכלית לייצוב המשק. בפרספקטיבה של זמן, נראה כי התוצאה הבולטת ביותר שלה היא היווצרות מידה חסרת תקדים של אי-שוויון, כאשר פירות הצמיחה מתרכזים – שוב – בידיהם של החזקים ביותר
ד"ר שלמה סבירסקי וירון הופמן-דישון

היום לפני 30 שנה, ב-30 ביוני 1985, אישרה ממשלת ישראל את תוכנית החירום הכלכלית לייצוב המשק. תוכנית זו קראה תיגר על העקרונות שהנחו את מדיניות ממשלות ישראל עד אז, ובראשם התפיסה לפיה המדינה היא הגורם העיקרי הן בהתווית המדיניות המקרו-כלכלית והן בביצועה, כאשר לצורך כך היא שולטת בהון ובהקצאתו. מאז 1985, המדיניות המנחה את ממשלות ישראל מאופיינת על ידי שלושה מרכיבים עיקריים: (א) צמצום משקל הממשלה במשק; (ב) הצבת הצמיחה בתור היעד הראשי של המדיניות הכלכלית; (ג) העברת האחריות לצמיחה מן הממשלה אל המגזר העסקי.

שלושה קווים מנחים אלו אפיינו מאז את המדיניות של כל ממשלות ישראל, הן אלה שבראשות מפלגת העבודה והן אלה שבראשות המפלגות הליכוד וקדימה. אם עד אז ננהגה מדיניות ממשלתית של תעסוקה מלאה, המספקת פרנסה הוגנת לכלל שכבות האוכלוסיה, הרי שמאז הדגש הבלעדי הוא על השגת צמיחה כלכלית, מתוך הנחה כי “הגדלת העוגה” תביא לשיפור ברמת החיים של הציבור כולו.

בנימין נתניהו, הגם שלא נמנה עם מקבלי ההחלטות ב-1985, היה במהלך שני העשורים האחרונים הבולט והרהוט שבין דוברי אותה מדיניות. ידועה במיוחד טענתו כי במשק הישראלי “האיש הרזה (המגזר הפרטי) סוחב על גבו את האיש השמן (המגזר הציבורי)”. בתקופת משבר האינתיפאדה השנייה הוא הוביל, כשר אוצר, סדרת צעדים שהביאה את המדיניות של 1985 לידי ביטוי קיצוני, בהם קיצוצים תקציביים חסרי תקדים והעברת כספי החיסכון הפנסיוני לשליטתן של חברות ביטוח עסקיות.

אלא שהמהלך של 1985 לא הביא עמו “נס” כלכלי וחברתי ובוודאי שלא נס גדול. כלכלת ישראל אמנם ידעה מאז תקופות של צמיחה נאה, אולם קשה יהיה לטעון כי לולא 1985 צמיחה שכזאת לא הייתה מתרחשת. יתרה מזאת, רבות מתשתיות הצמיחה של היום הונחו על ידי המדינה קודם ל-1985 והמשיכו להיות מונחות על ידה גם לאחר מכן כאשר הדוגמאות הבולטות הן ההיי-טק, התעשיות הביטחוניות, האנרגיה ומערכות הבריאות, החינוך וההשכלה הגבוהה. אל מול זה, ניצבת התוצאה הבולטת ביותר של מדיניות זו, והיא היווצרות מידה חסרת תקדים של אי שוויון: בהזדמנויות יזמיות, בגישה למקבלי החלטות, בגישה לאשראי, במיסוי, בבעלות על נכסים, בתעסוקה ובשכר.

שכבות רחבות ביותר אינן שותפות ל”חלום הישראלי”. אומת הסטארט-אפ מתפרסת בין צפון תל אביב להרצליה. ההשקעות מופנות לאזורי ארץ מצומצמים. חלק גדול מן הארץ מוגדר בדרך שגרה כ”פריפריה”. פירות הצמיחה אינם מחלחלים כלפי מטה

הצמיחה שאפיינה את הכלכלה הישראלית בשנים האחרונות אינה מיתרגמת לשיפור ברמת החיים של כלל הישראלים: פירותיה מתרכזים בידיהם של הישראלים העשירים ביותר, ואלה לא בהכרח ממהרים להשקיע את הונם מחדש בכלכלה הריאלית, זו שמצמיחה מקומות עבודה ומאפשרת שדרוג רמת החיים של כלל האוכלוסייה. שכבות רחבות ביותר אינן שותפות ל”חלום הישראלי”. אומת הסטארט-אפ מתפרסת בין צפון תל אביב להרצליה. ההשקעות מופנות לאזורי ארץ מצומצמים. חלק גדול מן הארץ מוגדר בדרך שגרה כ”פריפריה”. פירות הצמיחה אינם מחלחלים כלפי מטה: מסמך שפרסם המוסד לביטוח לאומי בדצמבר 2014 מעלה כי בעוד שבעבר הצמיחה התבטאה בעלייה בשכר הריאלי של הישראלים, מאז שנות השמונים המאוחרות השכר מפגר אחר הצמיחה, ואילו מאז שנת 2000 הוא נותר, במונחים ריאליים, ללא שינוי כלל.

התמודדות אמיתית עם מציאות חברתית-כלכלית זו אפשרית לא באמצעות שינויים “קוסמטיים” במדיניות, אלא רק על-ידי בחינה מחודשת של אותם העקרונות שהוצבו לפני 30 שנה וניסוחם של עקרונות חדשים. במרכז עקרונות אלו עומדת השבתה של המדינה כשחקן מרכזי, תוך שימוש במשאבים ציבוריים לקידום צמיחה באופן שוויוני, ולהעלאת רמת החיים של כלל האוכלוסייה בישראל.

כנראה שיעניין אותך גם: