על מדבקה ועיתונות כלכלית
הבוקר אמר לי יוסי “אולי תכתוב על אקזיט השנה”, המדבקה שלא הייתה. טענתי באוזניו שכל כך הרבה מדברים על כך שזה נראה לי די משעמם. אבל בכל זאת החלטתי לחזור לכתבות בעיקר בדה מרקר וגלובס כדי להבין לעומק מה הסיפור, כי לפעמים מרוב מילים לא רואים את היער.
בחמישה ביולי פרסם דהמרקר כתבה גדולה ונלהבת על מכירתה של המדבקה. באותו יום גם גלובס פרסם באתר האינטרנט שלו את העניין. למחרת גם כלכליסט עשה את אותו דבר. כאשר התחילו להתעורר שאלות בנושא שני העיתונים הכלכליים דהמרקר וגלובס התחילו בהתכתשות שלא הייתה מביישת מתכתשים מקצועיים. גלובס פרסם מאמר המבקר ישירות את המתחרה שלו (תחרות זה הרי טוב). דהמרקר לא היסס לתקוף חזרה ולטעון שגם גלובס פרסם דברים בנושא ולאחר שהתעוררו ספקות לגבי העסקה העלים את הכתבה מאתר האינטרנט שלו. גלובס לא נשאר חייב והראה שהכתבה לא הורדה מאתר האינטרנט. מה שבטוח שבגלובס התלהבו פחות מהעסקה המרגשת. למה היא הייתה מרגשת? כי דובר על מאות מיליוני דולרים ומי לא היה מתלהב מכך שעוד כמה ישראלית הפכו למיליונרים.
בעין השביעית בדקו את הנושא וכתבו: “התפרים במעטה המקצועיות העיתונאית פקעו, ואפשרו לסיפור מדבקת מיליארד הדולר להסתנן פנימה אל העמודים הראשיים של העיתונות הכלכלית. העורכים יזדקקו עכשיו למדבקה פלאית באמת כדי להסתיר את המבוכה”. כמו כן יש בכתבה ניתוח שבוחן את הגורמים לפרסום הבלתי אחראי, הריצה לפרסם ראשון בשל התחרות, תנאי לחץ ומחסור בכוח אדם, עורכים שרוצים להפוך נושא לאייטם ביום שלמחרת וכמות הכסף המעורבת בנושא.
במבט מעמיק מעט יותר לא צריך להפתיע אותנו שהעיתונות הכלכלית בישראל נתונה למניפולציות של בעלי עניין יהיו אלה אידיאולוגים או עסקיים. לא פעם נראה שהיא בעצם פמפלט של הודעות לעיתונות של חברות עסקיות. מה אתם רוצים צריך למלא עמודים בלי סוף, צריך גם לחסוך בעיתונאים וצריך גם להרוויח כסף, איך אפשר לעשות את כל אלה אם לא על ידי העמסת העמודים הרבים ברכילות כלכלית.
אי אפשר גם להתחמק מכך שהעיתונות הכלכלית הפנימה אידיאולוגיה של שוק על כל ממדיו, וזה מתבטא גם בנושאים עליהם מדווחים וגם בנושאים שאין מדווחים עליהם, כמו ענייני עבודה ורווחה שאמורים להיות חלק אינטגראלי מהדיון הכלכלי. מהמקרה הזה אנו לומדים שעקרונות כלכלת השוק לא רק שאינם מתאימים לניהול מדיניות כלכלית אלא שהם אינם מתאימים בכדי לקיים עיתונות ראויה.


