הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה דו”ח בנושא תלמידים עם צרכים מיוחדים. שיעורם באוכלוסיית התלמידים והתלמידות בחינוך היסודי והעל יסודי הוא 7.4% ובגני הילדים 3.5%. מעניין שככל שהילדים מתבגרים הם בעלי צרכים מיוחדים יותר.
כמו בממצאים רבים על מה שקורה בישראל מתברר שמוצא ומצב כלכלי משפיעים על סיווגם של ילדים כבעלי צרכים מיוחדים. מתברר ש-13.7% מהילדים האתיופים ילידי ישראל מוגדרים כבעלי צרכים מיוחדים, לעומת 4.8% של ילידי ישראל שהוריהם מארה”ב. לא תופתעו לדעת שילידי חו”ל עצמם מצבם טוב יותר מאלו שנולדו בישראל לפחות בין יוצאי ברית המועצות לשעבר ויוצאי אתיופיה. בעוד ש 8.3% מילידי ישראל שמוצאם מברית המועצות לשעבר הם בעלי צרכים מיוחדים 7.1% מיליד ברית המועצות עצמה מוגדרים כך. בקרב ילידי אתיופיה 6.7% מוגדרים כבעלי צרכים מיוחדים, פחות מחצי מאשר ילדי ישראל מאותו מוצא. אילו היית הלשכה בוחנת גם את מוצאם של מזרחים בטוח שהיו מוצאים שאלו בעלי צרכים מיוחדים יותר מהאשכנזים שבינינו. אילו הלמ”ס היה בוחן גם את אלו שהוריהם נולדו בארץ והסבים והסבתות שלהם נולדו בחו”ל גם שם היו מתגלים אותם פערים. כנראה משהו באוויר של ארץ הקודש גורם לכך שמוצא ישפיע עד שילשים וריבעים.
בחמישון הראשון בערך 9% הם בעלי צרכים מיוחדים לעומת כחמישה אחוז בחמישון החמישי. כמה שהכסף מדבר. כאשר בוחנים את השכלת האם מתברר שלאימהות מתחת ל-11 שנות לימוד 10.7% מוגדרים כלקויים במידה כזאת או אחרת לעומת 3.8% כאשר השכלת האם היא מעל ל-16 שנות לימוד.
במדינת ישראל, יותר מאשר במדינות אחרות, צריך להיות עשיר, משכיל ומהמוצא הנכון בכדי ליהנות ממשמני הארץ. אם איתרע מזלכם ואינכם שייכים לקבוצות הללו היה לכם ויש לילדיכם סיכוי גדול להיות מוגדרים כבעלי צרכים מיוחדים ובכך לסמן אתכם ואותם לדורות.