ביום שישי פרסמו שני הכתבים הכלכליים של ידיעות פלוצקר ועשת מאמרים בנושא העוני. מתברר שפלוצקר הוא הלוחם הנצחי בעוני שלא מבין כיצד דנים רק עכשיו בנושא בכנס קיסריה כאשר כבר שבע שנים יש מי שדן בכך, הס מלהזכיר, כמובן, מאבקים של ארגונים חברתיים, גם כאן מובילים כלכלנים את הגילוי הזה. אותו פלוצקר כתב בעבר מאמר המאדיר את אנשי האוצר: “ניצי האוצר לא מסכימים בכל, אבל מסכימים על הרבה. הם שותפים לדעה שהכרחי להפחית את המיסים ולהקטין משמעותית את חלקה של הממשלה בכלכלה ובחברה. הם שותפים לדעה שבניהול עסקים עדיפה בעלות פרטית על בעלות ממשלתית, כי הראשונה יעילה והשנייה משחיתה. הם רואים את עצמם כסיירת מטכ”ל בקרב למען האזרח הקטן, העסק הקטן, העובד הקטן”. הערצה שכזו מה היא עושה? האם אותה מדיניות היא לא שגרמה להעמקת העוני?
כמובן שאת מאמרו של פלוצקר אפשר לקרוא בשלמותו באינטרנט, לעומת זאת כדי לקרוא את מאמרו של עשת תאלצו לקנות את העיתון, המאמר האחרון שלו ב-YNET , הוא מדצמבר 2005. כך כותב עשת: “תנועה חדשה הוקמה השבוע בישראל, וכיאה למעמד, הדבר נעשה בבירתנו השלמה והנצחית. האידיאולוג של התנועה הוא נגיד בנק ישראל. יו”ר התנועה משמש גם כיו”ר הליכוד. החבר החדש והטרי הוא שר האוצר. בהחלט הרכב מכובד ל”תנועה למדידה נכונה של העוני”, ובשמה התקשורתי המקוצר:מכחישי העוני” (ידיעות אחרונות, מוסף כלכלי, 23/6/2006).
אחד הנושאים שעשת כותב בהם הוא נושא העובדים העניים והנה הפתרון לנושא: “התשובה די פשוטה. מה שצריך לעשות זה להעלות את שכר המינימום לרמה כזאת שמי שעובד לא יהיה עני לפי איזו הגדרה שרוצים. מה שיפה בהצעה הזו שאין לה עלות. כל מה שנדרש הוא לחלק בצורה שונה את השכר הקיים. לפי נתוני האוצר, עשירית מעובדי התעשייה- המנהלים הבכירים- לוקחים 40%-50% מכלל השכר המשולם. אם יפעילו בארץ חוק שכר מקסימום… כל השכר הקיים פשוט יתחלק אחרת. יותר ילך ל-40% מתחת לקו העוני, ופחות ילך לעשירון העליון”. קשה לנסח זאת יותר טוב.
באותו כנס בו הוקמה התנועה החדשה דווח על הסיקור התקשורתי של נושא העוני: ” ממחקר שנערך עבור פורום קיסריה, שיעסוק השנה בצעדים לצמצום העוני, עולה כי סיקור העוני בעיתונות הישראלית מהווה רק כ-0.3% מכלל הסיקור. דיווח על הבנקים, לשם השוואה, תופס פי 6 משטח הסיקור.גם בתוך המעט הזה מסוקרים גורמים ממסדיים הרבה יותר מאשר האוכלוסיות העניות. לסיקור המרבי בנושא העוני זוכים גורמי ממשלה, התופסים 19% מנפח סיקור העוני, ומשרד האוצר עם 18%”.
זה כמובן לא מפתיע אבל אחד הכתבים הכלכליים של המוסף הכלכלי של הארץ התרעם על שיטת המחקר. טענתו המרכזית שהדיבור על הכלכלה הוא בעצם דיבור על עוני ויותר מכך הדרך היחידה לפתור את הבעיה. כך הוא מסיים את מאמרו: “ הרפורמות הכלכליות הגדילו את רווחת כל הצרכנים הישראלים במאות ובאלפי שקלים. הן אלה שמאפשרות לקנות היום מקרר (ריק) באלפי שקלים בודדים, לעומת מחיר כפול לפני שני עשורים”. יופי, הרפורמות הכלכליות הורידו מחירים והטיבו עם כולם, כך שלא צריך לכתוב על העוני אלא רק להאדיר רפורמות כלכליות ולכתוב על מדיניות כלכלית. באמת כך יהיה טוב יותר לא נצטרך להיתקל באותם עניים שרק מפריעים לנו לנהל כלכלה טובה שמטיבה עמם, הם רק לא מבינים את זה.