• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

רינה מצליח בתוניסיה

רן הכהן

באולפן שישי של ערוץ 2, בין טור אישי מצוין של שלי יחימוביץ לבין בדיחת השבוע של נחמיה שטרסלר, שהסביר במלוא הרצינות שהפתרון לבעיית העוני ולהעלאת רמת החיים הוא הורדת מחיר קופסאות הטונה (על ידי ביטול איזה מכס מגן נשכח וזריקת עוד כמה עובדים לרחוב), נפלתי על כתבה של רינה מצליח שהתלוותה לשר החוץ בביקורו בתוניסיה. בערוץ הפרטי-ממלכתי, סמל האטימות בנושאי חברה וכלכלה (למרות שלי יחימוביץ) וסמל המיליטריזם בנושאים מדיניים (כלומר “ביטחוניים”), הכתבה של רינה מצליח הדגימה יפה כיצד גם בנושאי זהות, וזהות יהודית בפרט, אפשר לשבור שיאים של בורות ואטימות.

בתפיסת המציאות של ערוץ 2 יהודי תוניסיה הם סוג של תיירים ישראלים ב”הכל כלול” באנטליה. היהודים המקומיים אמנם תרמו את חלקם לתמונת העולם המעוותת הזאת בכך ששרו למצלמה את “התקווה”, אבל זה לא הספיק: צוות הערוץ התפלא עד מאוד (ואולי אף נעלב) כששמע את היהודים המקומיים  מריעים לנשיא תוניסיה. מיד, ברוב טקט, שאלו את אחד היהודים מה פתאום הוא מריע לכבוד נשיא מדינתו. למרבה המזל נפלה מצליח על יהודי חכם, שהזכיר לה בנימוס שסילבן שלום נמצא שם רק הודות להזמנת הנשיא.

לא רק רעיונות ערטילאיים כמו זהות מורכבת של מיעוט דתי ואתני (ודווקא בחברה לא דמוקרטית ובנסיבות של עימות מתמשך) מרחפים הרבה מעבר ליכולת התפיסה של מצליח. נראה שההבחנה הבסיסית בין יהודי לישראלי פשוט נשגבת מבינתה. כך הסבירה הכתבת בידענות שהילדים היהודים בתוניסיה נושאים שמות ישראליים: “פרץ” ו”שמעון”. אכן שמות ישראליים לעילא, הצעקה האחרונה, ממש ליטל ומיטל. לסיום מיותר אולי לציין שלא נפקד גם מקומה של השאלה הציונית הקלאסית, השילוב האולטימטיבי של לאומנות, צדקנות, אטימות ובסופו של דבר גם אנטי-יהודיות: “מתי תבואו לארץ”. כבר באים, רינה כפרה, רק שייגמר הדיל ונרים כמה ברזים מהמלון.

כנראה שיעניין אותך גם: