• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

שאלות תחת סימן שאלה

איריס חפץ

אתמול התפרסם מאמר שכתבתי בעיתון הגרמני זוד-דויטשה-צייטונג, שעוסק בשאלות שאמורים לפתור המועמדים לאזרוח בגרמניה. לטובת הקוראים באתרים בעברית, אני מתרגמת אותו בחזרה לשפה ממנה הוא נולד, כולל הכותרות שהעורכים הכניסו בכתב בולט. הכיתוב הלא מודגש הוא שלי, והעורך לא שינה כמעט דבר במאמר המקורי ששלחתי (ובכלל כל ההתנהלות איתו סתרה הרבה סטריאוטיפים שהיו לי לגבי עיתונות בכלל. תענוג).

שאלות תחת סימן שאלה

איריס חפץ הגיעה מישראל לגרמניה – האם היא צריכה ללמוד כעת בקורס להתאזרחות , מהי משמעותה של “השואה”? פניה אישית של מי שהענין נוגע לה

שרי הפנים של איחוד המדינות והמדינות עצמן הגיעו לא מכבר להחלטה משותפת: בכל גרמניה אמורים להתקיים בעתיד קורסים להתאזרחות למהגרים. עדיין לא ברור האם תהיה בחינה בסופם. איריס חפץ, 41, הגיעה לפני ארבע שנים מישראל לגרמניה. במאמר הבא, היא תוהה האם היה לה סיכוי, לענות נכונה על השאלות שיתכן ויכללו במבחן.

מזה כארבע שנים אני גרה בברלין ובכלל בגרמניה. אשרת שהיה בלתי מוגבלת כבר יש ברשותי, מכיוון שאני נשואה לגרמני (עם ארבעה סבים וסבתות גרמנים). בשנים הללו למדתי גרמנית, ליויתי את ילדי בימים הראשונים בדרכם בבתי הספר ובגנים ולמדתי את שבעים המילים השונות שיש בגרמנית כדי לתאר את המצב של לפני, תוך כדי ואחרי צריכת אלכוהול. בקיצור, אפשר לבוא כבר לצלם אותי לכתבה הבאה על אינטגרציה מוצלחת.

המבחן לדוגמא למועמדים להתאזרחות שפורסם בעיתונות, עורר בי אבל ספקות, באשר ליכולתי לעבור אותו. למרות שכבר למדתי רבות על מדינת התרבות והאמנות הזו, איני יודעת את כל מה שנדרש ממני במבחן. במהלך הנסיעות הקצרות שלי ברכבת התחתית אני רואה הרבה קוראי “בילד”, שכילדים הוסללו לבתי ספר עממיים ועלולים להתקשות בהבנת השאלות. אבל הם כבר גרמנים, אינם חשודים באי ידיעה ולא אמורים לעבור אינטגרציה. אני היא זו שאמורה לקבל עלי את התרבות!

נעבור לשאלות. ניסיתי לגייס את אישי לעזרתי. לא רק שהוא גרמני, אלא אפילו שייך למיעוט המאושר של מחזיקי תעודת בגרות במדינה זו. למרבה הצער, במשך שעות רבות הוא אינו בבית. אתם מכירים את זה: במקום העבודה שלו פוטרו כמה מעמיתיו. הוא חייב לכן לעבוד כשתים עשרה שעות ביום, וכשהוא חוזר הביתה הוא מגלה יותר ענין בילדים מאשר בהמנון הגרמני. את השאלה לגבי האסיפה בכנסית פאולוס ב-1848 אני לא מעיזה אפילו להעלות על דל שפתי.

תכנית העלאת הסיכויים שלי

משום כך הלכתי לסיבילה ואקסל. אלו הם השכנים שלנו, שאיתם אני באינטגרציה כבר מזה שנתיים, כך שאני יכולה לשאול אותם דבר או שניים. הם גם משכילים (ארכיטקטים) ויש להם זמן (מובטלים), כלומר הם ממלאים את כל הדרישות המוקדמות לתכנית העלאת סיכויי ההתאזרחות שלי.

יש שאלות שאיתן אני יכולה להסתדר לבד. למשל השאלות בקשר לחוקה. הבת שלי קיבלה בבית הספר עותק שלה שבו שאני יכולה לעיין. אי אפשר לקרוא לזה `ספר מתח` אבל זה אפשרי. בשאלות אחרות אני זקוקה לעזרה. למשל: “תני שמות של שלושה פילוסופים גרמנים!”. התשובה שלי: היידגר, ארנדט, אדורנו. השכנים שלי נראו מופתעים. הם אמרו שארנדט היא אמריקנית. ואז אני הופתעתי. איפה אפשר למצוא פילוסופית יותר גרמניה מארנדט? היא היתה חייבת לעזוב את היידלברג ולא נהיתה במקרה “אמריקנית”. ולו היתה שאלה לגבי סופרים גרמנים? נקח את ברכט, למשל. אחרי המלחמה הוא נהיה אוסטרי. האם גם הוא אינו סופר גרמני? סיבילה ואקסל היו שמחים לו היידגר לא היה ברשימה, אבל לא היה להם שום טיעון נגד משכנע: הוא גרמני.

גם את קפקא הם לא חשבו לגרמני. “הוא כתב בגרמנית” מחיתי “שפתו ותרבותו היו גרמניות”. סיבילה הלכה להביא אנציקלופדיה. לפי הכתוב שם קפקא היה בכלל אוסטרי, כנראה מכיוון שצ`כיה היתה שייכת בנעוריו עדיין לאימפריה האוסטרו-הונגרית. ככה נקבע מי שייך לאן. היידגר נשאר.

עם הנושא “היסטוריה גרמנית” הצלחתי להתמודד בהצלחה, לפי אקסל וסיבילה. לפחות עד שנתקלתי בשאלה “הסבירי את המונח “שואה””. לו רק הייתי יכולה להסביר את הדבר הזה…גם הילדים שלי היו רוצים להבין את זה. גם אני בעצם. אם הייתי מגיעה לכאן מגאנה וחיה כאן ארבע שנים, הייתי יכולה לחשוב, שהשואה היא משהו, שהגרמנים עשו ליהודים, לפני שהם בנו לזכר זה אנדרטה בברלין, כדי לגמור עם הענין אחת ולתמיד. השאלה צריכה להופיע בצורה מדוייקת יותר בגירסה הסופית: באיזה היקף אנחנו אמורים לענות עליה? שתי שורות? שני עמודים? הוראות ברורות כמו למשל: “הסבירי את המונח “שואה” בשבעה ראשי פרקים!” היו מאוד עוזרות לי. אז הייתי יכולה לענות: גרמנים, יהודים, סינטי ורומה, הומוסקסואלים, קרונות משא, אושוויץ, אנדרטה.

האמת היא שידעתי קצת גרמנית לפני שהגעתי לגרמניה: “אכטונג” ו”שנל” או המשפט “ארבייט מאכט פריי”. ילדה מוזרה שכמוני. זה עזר לי, כך לפחות חשבתי, כשהגעתי לשאלה לגבי ההמנון הגרמני. אקסל וסיבילה אמרו אבל ש””דויטשלנד, דויטשלנד אובר אלס” כבר לא תקף כהמנון יותר. חבל. הלכו הנקודות.

חזרתי הביתה מאוכזבת, אחרי שניסינו לענות על הרבה שאלות. בבית, אבל, נתקלתי בשאלה שמיד שיפרה את מצב הרוח שלי: “הסבירי את המושג “זכות הקיום של ישראל”!”.  בינינו, אני יודעת שהמבחן הזה מיועד למוסלמים. בבאדן-וורטמברג רק מוסלמים היו אמורים לעבור אותו. מישהו הבין אבל שזה לא לגמרי קורקטי מבחינה פוליטית, ועכשיו חייבים כל אלו הרוצים להתאזרח לעבור את המבחן. כן. כמו בקנדה, כמו שאמר שטויבר. כדי שמדיניות ההגירה של גרמניה וקנדה יהיו תואמות, חסר רק עוד מבחן ההתאזרחות. נו טוב. אז איפה היינו? אה, ב”זכות היום של ישראל”. השאלה נראית לי מצויינת בשביל אנשים שרוצים להתאזרח. נקח למשל את סיהאם, שהיתה יושבת לידי באולם בנסותינו לעבור את המבחן. היא פליטה כבר דור שלישי. הסבים שלה היו פליטים מפלסטין, שם הם נולדו, לפני שהישראלים גירשו אותם ב-1948. אחר כך הם חיו בסברה, מחנה פליטים בלבנון. במהלך המלחמה ב-1982 הם ברחו מהפלנגות, ששיתפו פעולה עם הישראלים. עכשיו סיהאם כאן. אין לה סיכויים לחזור למולדתה (ואיפה המולדת שלה בכלל?). היא יודעת לא מעט על “זכות הקיום של ישראל”. והיא מספיק חכמה שלא לגלות את זה לרוב הפקידים הגרמנים.

גרמניה מכל העולם

הודות לשאלה הזו הבנתי פתאום את המונח “שואה” טוב יותר. השואה היא הפשע הנורא, שהגרמנים עשו ליהודים ובו זמנית הסיבה העיקרית לכך שליהודים יכולה להיות מדינה משלהם בשם ישראל. הפלסטינים מצידם משלמים את המחיר על כך ואמורים להסביר עכשיו לגרמנים את “זכות הקיום” של ישראל. כלומר, מכיון שאבותי גרשו את אבותיה של סיהאם מביתם בפלסטין, ובגלל זה אין לה היום שום מקום בעולם לחיות בו חוץ מגרמניה, היא חייבת להסביר לכם, שאבותיכם רצחו את החלק השני של המשפחה שלי, את זכות הקיום של מדינה, שמונעת את זכות הקיום של מולדת-משפחתה.

את הדברים הללו אני יכולה לכתוב, מכיוון שלמרבה המזל אימי לא נולדה באירופה וזכתה לסיכויי הישרדות הרבה יותר טובים כיהודיה במרוקו. היהודים במדינות המוסלמיות לא ליקקו דבש, אבל חייהם לא היו מאויימים. במקומות בהם השתוללה אנטישמיות במדינות המוסלמיות, זה היה בעיקר בעקבות השפעות אירופאיות. עכשיו מנסים פוליטיקאים גרמנים לשכנע אותי שיש איום של אנטישמיות מצד המוסלמים. הזכרון שלי אבל אינו כל כך קצר. במידה ופוליטיקאים גרמנים דואגים בשל האנטישמיות זה נראה לי חיובי, אבל מדוע לא לזו של הגרמנים קודם כל, גם אם קל יותר להשליך אותה על המוסלמים.

היום כבר לא שוללים מאנשים את אזרחותם כמו פעם. היום המועמדים להתאזרחות פשוט לא מאוזרחים. אבל בני האדם, עם דרכון ובלעדיו, נשארים בני אדם.

כנראה שיעניין אותך גם: