חשיבותו של ביטחון תעסוקתי

 הוכרז שיהיו כמה הקלות בתשלום דמי אבטלה. בעצם שינוי אחד שבו הזכאות לדמי אבטלה תהיה לאלו שעבדו 9 חודשים במהלך 18 החודשים האחרונים ולא 12 חודשים. כל זאת רק כאשר תגיע האבטלה ל-7.5%. בדו”ח של הביטוח הלאומי מדצמבר 2008 נמצא השוואה בין מדיניות דמי האבטלה במדינת שראל ובמקומות אחרים, וגם מה שהיה נהוג במדינת ישראל לפני השינויים המפליגים בזכאות לדמי אבטלה לפני שנת 2002. אחוז מקבלי דמי האבטלה קטן ב-50% בין שתי התקופות והגיע לכ-25% בשנים האחרונות. כי למה לתמוך בבטלנים?

שוכחים גם מה תפקידם של דמי אבטלה, אלו אמורים לאפשר לעובדים שאיבדו את מקום העבודה שלהם שני דברים, האחד, דמי קיום לתקופה שבה אין עבודה. השני, אפשרות לחפש ולמצוא עבודה, לא כל עבודה, אלא עבודה מתאימה כי בלעדי זה העובד נתון באופן בלעדי לחסדי המעסיק שמצידו, במקרה הטוב, שכר מינימום הופך לשכר מקסימום.

החיים בעולם של שוק השכיחו מאיתנו את אחד הגורמים המרכזיים בחיי העבודה- ביטחון תעסוקתי. ביטחון תעסוקתי מאפשר דרך חיים שאינה נתונה לפחד מתמיד בפני המחר. פחד שיש לו גם השלכות כלכליות, אם אישה ואיש אינם בטוחים שיועסקו לאורך זמן הם אינם יכולים להשקיעה בנכסים כלכליים או בלימודים והכשרה שיגדילו את כוח ההשתכרות שלהם. יותר מכך, חיים של פחד מאפשרים למעסיקים לנצל את מצבם של עובדים.

פחד שכזה הוא גם פגיעה אנושה ביכולתם של בני אדם לחיות בכבוד. חשש מתמיד אינו מאפשר לעובדים להתמודד עם מעסיקים שחושבים שנבראו בכדי לשלוט בעולם וכולם חייבים בכבודם בעוד הם אינם חייבים דבר. חוסר בביטחון תעסוקתי שמלווה בשכר נמוך הוא הרע בעולמות האפשריים, כיון שאז החשש מאבטלה והעדר משענת כלכלית מעצים את חוסר הברירה ואת חוסר היכולת לצבור מספיק משאבים וכח כדי להתמודד עם המציאות ולשנות אותה.

יש שיתמהו, האם אתה מציע שעובדים יעבדו לאין סוף במפעליים או מקומות עבודה שאין להם זכות קיום כלכלית? זהו שלא. זוהי רק אפשרות אחת של ביטחון תעסוקתי, אפשר לקרוא לה ביטחון תעסוקתי במקום העבודה. אפשרות שנייה היא ביטחון תעסוקתי בעבודה שאינו קשור למקום עבודה ספציפי, ובעצם מממש את הזכות לעבודה. נניח שמפעל נסגר, מה אמור לקרות לעובדים שלו? חסידי השוק יגידו שימצא עבודה אחרת ואם אין כזאת בנמצא הוא כנראה לא חיפש מספיק, או שהיה בררן מידי או ששכר המינימום גבוה מידי, או שסתם התחשק לו להתבטל.

לעומתם היו האנשים שאינם מסתופפים בכת השוקית טוענים שמציאת עבודה אינה תהליך טבעי שנשלט על ידי כוחות נעלמים, אלא תוצאה של השקעה, לא רק של היחיד, אלא של החברה בכלל. החברה מחויבת לתת אפשרות לחיים בכבוד, עם או בלי עבודה, ואחת הדרכים לעשות זאת היא באמצעות מנגנונים שיאפשרו את המפגש בין עובדים למעסיקים, אבל לא רק. הם אמורים להבטיח לעובד לשעבר ובעתיד אפשרות להגדיל את כישוריו בכדי שיתאים למקומות עבודה קיימים, ובכדי שמעסיקם יוכלו לפתח עסקים שזקוקים לכישורים גבוהים יותר של העובדים. כל המערכת הזאת צריכה לעבוד כך שאדם ידע שפיטורין אינם סוף העולם ושהוא חי בחברה שחשוב לה שיחייה כאדם שאינו נזקק לצדקה אלא זכאי לצדק.

כל זה יפה, אלא שבמצב הנוכחי כאשר מערכת כזאת אינה קיימת ובעיקר במקומות שאין בהם תעסוקה בכלל, יש לשמר מקומות עבודה בשליטה של המדינה עד אשר נחלץ מהמצב הנוכחי, או עד אשר תוקם המערכת שדיברתי בה תוקם. אני לא רוצה להיכנס כאן לנושא המימון של מערכת כזאת אבל היא עולה והרבה, כך שכל מי שטוען שאין כסף שימשיך לחיות בעולם בו הפחד והמעסיקים שולטים.

זה כמובן מחזיר אותנו לדמי אבטלה שהם הרובד המגן הראשון בפני חוסר ביטחון תעסוקתי, ומה שהוסכם היום הוא אפילו לא חזרה למה שהיה פה בעבר. כן, ותוכנית וויסקונסין היא לא חלק ממה שאני מתכוון אליו.