אונס, עניין מטריד
משה קצב הורשע במספר עבירות מין שהחמורה בהן היא אונס. ובכל זאת, בצאתה מהכרעת הדין, צוטטה התובעת בתיק באומרה, כי המסר לקורבנות ההטרדה הוא “אל תשתקו”.
במקביל, לפני מספר ימים, התפוצצה פרשת הדולה, אותו גבר אשר כנראה תקף מספר רב של נשים במספר רב של דרכים, חלקן, על פי התיאורים, מתיישבות עם ההגדרה המשפטית של אונס ומעשים מגונים בכוח.
ולמרות זאת, קריאה בפורומים השונים העוסקים בסיפור, מלמדת כי המלה הרווחת ביותר בפי הנפגעות היא דווקא הטרדה. לא תקיפה, לא אונס, אלא הטרדה.
קשה לבוא אל הנפגעות בטענות, אם התקשורת בוחרת לצטט את התובעת בתיק קצב משתמשת באותה מלה בדיוק לאחר הרשעה באונס כפול ומעשים מגונים בכוח.
ההטרדה, אותה עבירה שבהתחלה נרתעו ממנה כולם, דווקא עקב היותה “רכה” ומעורפלת, הפכה להיות המלה המתארת באופן תדיר מקרי תקיפה מינית באשר הם, חלקם קשים ביותר.
אין מדובר בעניין של מה בכך או בנבירה קטנונית בסמנטיקה לשונית. הטרדה נתפשת כעניין קטן וזניח, כזה שניתן לנפנף בקלות. כמו שמנפנפים זבוב טורדני.
והזבוב הטורדני הזה מככב בביטוי שגור נוסף – “לעשות מזבוב פיל”. ומכאן שמי שהוטרדה מוטב לה שתנפנף את המטריד כזבוב, ואם נכשלה בכך ייתכן שהיא מחפה על כישלונה בהפיכת הזבוב לפיל.
בעיית השיום (מתן שם) בנוגע לתקיפה מינית מוכרת כבר שנים רבות. נשים מתקשות לדווח על האירועים החמורים בהן היו מעורבות בשמם ההולם. הדבר מאפשר הימנעות מתיוג ושמירת מרחק מהקושי והסבל הכרוכים בתפקיד החברתי של “נאנסת”, “נפגעת עבירת מין” או “קורבן”.

אל מול הקושי הזה צריכים להתייצב באומץ כל אלו הנלחמים באלימות המינית המתמשכת. המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט חייבים לעשות שימוש במושגים המתאימים, ולאלץ בכך גם את התקשורת לדווח על האירועים בדרך ההולמת את חומרתם.
אם קצב אנס, אז נשים נאנסו. זניחת המושגים הקשים והחלפתם באחרים, רכים יותר, אינה משנה את המציאות הכואבת הזו. היא רק מאלחשת אותה.


