• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

בין חלם לאירן

יוסי דהאן

באמצעות עידן לנדו אני מגיע הבוקר לריצ’ארד סילברסטיין, מאתר תיקון עולם, שהיה אחד ממקורות החוץ הראשונים שדווח על פרשת מעצרה של ענת קם. סילברסטיין מפרסם ומנתח את צו איסור הפרסום הגורף והמסוכן שניתן על ידי בית משפט השלום בפתח תקווה. סילברסטיין תוהה:

“אני יכול להבין מדוע גנרל ישראל ירצה לטעון שחשיפה של מעשים בלתי חוקיים תביא לפגיעה בביטחון המדינה. אבל אני לא יכול להבין כיצד בית משפט, הראוי לתואר כזה, יהיה שותף לפרודיה כזו”.  

סילברסטיין פרסם בעבר פוסט על פרשה בעייתית בעברה של השופטת שהוציאה את צו איסור הפרסום. התנהגותה כתובעת צבאית בפרשה זו הייתה אמורה לגרום לפסילת מינוייה כשופטת.

עידן לנדו כותב בצדק שמה שמערכת הבטחון עסוקה בו עתה הוא פחימיזציה של ענת קם. חלק מכלי התקשורת מצטרפים בהתלהבות לפרויקט כשהם מדביקים לה את התואר “מרגלת”. אחרים, חתני פרס ישראל לתקשורת, דוברי צה”ל וצנזורים לשעבר, חסידים אמיצים בדיעבד של הזכות לחופש הביטוי,  מבקרים את צו איסור הפרסום על כך, שבין היתר, פגע בדימויה של ישראל כמדינה דמוקרטית והדבר הנורא מכל הפך את קם לגיבורה. העובדה, שקם ואורי בלאו חשפו שאלופים בצה”ל פעלו לחיסול פלסטינים בניגוד להוראת בית המשפט העליון, נראית בעיניהם טרחנות לגליסטית. עקיבא אלדר כותב בצדק שיש לכנות את הפרשה הזו פרשת נווה ולא פרשת קם. עידן לנדו ונועם הופשטטר מציבים את הזרקור המוסרי בדיוק על המקום שאותו צריך להאיר:  

,בואו נעמיד דברים על דיוקם. אם כל מה שקם עשתה הוא מה שפורסם עד כה – אני משאיר מקום לספק, כי אולי יתגלו עוד פרטים מרעישים שיהפכו את התמונה על פיה – הרי לא זאת בלבד שלא סיכנה את בטחון המדינה, אלא תרמה לבטחון המדינה. וזאת משני טעמים. אחד, המעשה שעשתה הפנה את אור הזרקורים למדיניות החיסולים השנויה במחלוקת, שלא רק המיתה צדיק עם רשע (ללא משפט) אלא גם זרעה זרעי איבה ומשטמה בקרב דורות ההמשך של הטרור. שניים, המעשה שעשתה חשף את צמרת המטכ”ל כמי שרואה עצמה מעל החוק (שקבע בג”ץ), ולמעשה מנהלת את מדיניות הבטחון של ישראל ללא כל פיקוח אזרח”.

נועם הופשטטר ב Y-net

“אם החשדות נגדה נכונים, קם מואשמת בריגול משום שחשׂפה עדויות לרצח-לכאורה על-ידי צה”ל, באישור חברים במטכ”ל. במדינה סבירה הייתה קמה ועדת-חקירה ממלכתית לבדיקת העובדות והמדיניות שהובילו לביצוע חיסולים אלו ואחרים. צריך להידרש כמובן גם לעצם גניבת המסמכים; אך אם תכלית הגניבה הייתה חשיפת מדיניות (לכאורה) זו של הוצאות להורג, ואף אחד לא טוען כרגע אחרת, הרי שקם ובלאו עשו מעשה חשוב ואמיץ לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית”.

אורי בלאו כותב בוקר ב”הארץ” “לא ברחתי, החלטתי להילחם”, על טיפול כוחות הביטחון בו ובפרשה. בלאו ראוי לשבח על תחקיריו ועל אומץ ליבו, אולם כפי שכתב חנוך מרמרי, העורך לשעבר של העיתון, התנהלות העיתון ביחס לענת קם, ששימשה המקור לתחקיריו העיתונאיים של בלאו, הייתה שלומיאלית וחסרת אחריות.  עורכי העיתון הסגירו למעשה את המקור  לשלטונות הביטחון. גם לא ברור איך תוצאת המשא ומתן המוזר והבעייתי שמנהל העיתון ועורכי דינו עם השב”כ, שבו מתקיים טקס שבו מחשבו של עיתונאי מושמד על ידי כוחות הביטחון בנוכחותו,  מסתיים בכך שהעיתונאי מוצא את עצמו בגלות מאונס והמקור שלו ענת קם, שכנראה כלל לא מודעת לעסקה שנעשתה מאחורי גבה, מאוימת באשמת ריגול, כאשר על פי דבריו של ראש השב”כ “בסך הכל מדובר בפקידה שגנבה מסמכים”.

תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם: