להכניס קצת סדר בשוויון - ספר חדש

אחד המושגים העמומים, המורכבים והשנויים במחלוקת הוא מושג  השוויון, בחודש האחרון יצא לאור ספרו החדש של סטיוארט וויט, (Stuart White) פילוסוף פוליטי מאוקספורד שבספריו ובמאמריו מפגין ניתוח פילוסופי בהיר ומדויק של סוגיות חברתיות, כלכליות ופוליטיות אקטואליות.  וויט עורך הבחנות בסיסיות של המושג, מציג פרשנויות פילוסופיות ופוליטיות ואת הדילמות המרכזיות בהן ערך השוויון מתנגש עם ערכים אחרים. הוא דן במושג השוויון על רקע תיאוריות פילוסופיות ופוליטיות בנות זמננו ותיאוריות כלכליות, סוציולוגיות ופוליטיות רלבנטיות. בין נושאי הספר שוויון ודמוקרטיה, שוויון ומצוינות, שוויון ושונות ושוויון בעולם גלובלי.

כיוון שהדיון בשיח הישראלי על מושג השוויון  גס ומבולבל ולעיתים מאופיין בבורות (“מה אתה רוצה שיהיה פה רוסיה”) מן הראוי אולי להציג חלק מהדיון של וויט בשוויון שרלבנטי מאד למציאות הישראלית ולדיונים המתנהלים באתר הזה.

וויט עושה סדר ומבחין בין מובנים אלמנטאריים שונים של מושג השוויון שכדאי לחזור ולהזכירם.

1. שוויון בפני החוק – חוקים צריכים לחול באופן אוניברסאלי והיישום שלהם צריך להיעשות ללא משוא פנים – “חוק אחד לעשיר ולעני”.

2. שוויון פוליטי – המשמעות של שוויון בפני החוק אינה שלכולם יש מעמד שווה ביצירת החוק, שוויון פוליטי אמור להבטיח שאלה הכפופים לחוק ייהנו מזכות בסיסית שווה להיות שותפים ביצירתו. המשמעות המינימאלית של שוויון פוליטי היא ליהנות מהזכות לבחור ולהיבחר, מהזכות לחופש הביטוי ולחופש ההתאגדות. אולם כאן צריך להבחין בין זכויות פוליטיות פורמאליות לבין זכויות אפקטיביות. עניים יכולים ליהנות מאותן זכויות פוליטיות פורמאליות כמו העשירים אולם ודאי שאין להם למשל את אותה זכות אפקטיבית לחופש הביטוי כמו לאילי עיתונות כנוני מוזס ועופר נמרודי. לכן אחת הטענות המרכזיות של חלק מהאנשים המצדדים בשוויון פוליטי היא שתנאי הכרחי למימוש ערך זה היא לצמצם אי שוויון חברתי וכלכלי המשפיע על שוויון פוליטי.

3. שוויון חברתי – מושג זה מתייחס לשוויון של סטטוס, לאופן שבו המוסדות הציבוריים ואזרחים אחרים מתייחסים לכל אזרח. בחברה שלא קיים בה שוויון חברתי ישנה הנחה שחלק מהאזרחים נהנים ממעמד עדיף בשל מעמדם החברתי והכלכלית, הזהות האתנית והלאומית שלהם או מאפיינים אחרים. חברה בלתי שוויונית במובן זה היא חברה שחלק מהאנשים מסתכלים מלמעלה על אנשים אחרים. חברה שבה אנשים השייכים לקבוצות שונות אינם מתערבבים אלו עם אלו. יש ראיות לא מעטות לכך שמעמד חברתי נמוך פוגע בבריאותם של אנשים, לא בשל חוסר אמצעים כלכליים, אלא בגלל ההשפעות הפסיכולוגיות שיש לעובדה שאדם מוגדר כנחות באופן חברתי.

היעדר שליטה, כלומר היכולת של אדם אחד להכתיב לאנשים אחרים מה לעשות, הוא מרכיב נוסף של שוויון סטטוס.  דוגמה לכך היא היכולת של מעסיקים לשלוט בחייהם של עובדות ועובדים כיוון שאין להם מקום תעסוקה אלטרנטיבי שבו הם יכולים להתפרנס, או השליטה של גברים בחייהן של נשים בשל התלות הכלכלית המוחלטת של נשים בהם. “חברה של שווים”, כלומר של אנשים הנהנים מביטחון נגד שליטה כזו של אחרים בחייהם היא חברה שבה כל אחד נהנה מחירות לומר ללא פחד לאחרים המנסים להכתיב להם את חייהם ללכת לעזאזל.

4. שוויון כלכלי – כאן ניתן להבחין במספר גישות של שוויון כלכלי.

א. מצוינות (או מריטוקרטיה בלעז). בניגוד לחברה פיאודלית שבה ההזדמנויות והתפקידים שבהם זכה אדם נקבעו על פי שייכותו המעמדית, החברה המודרנית מבוססת על עקרון שהזדמנויות ותפקידים צריכים להיות מוענקים על פי כישורים רלבנטיים אולם היכולת לפתח את הכישורים תלויה בנסיבות חברתיות וכלכליות, ואי שוויון בנסיבות אלה פוגע בעקרון המצוינות. (וויט מקדיש דיון ארוך למצוינות שאולי אעסוק בו בעתיד).

ב. שוויון קרקעי – הקרקע ומשאבים טבעיים הם במשמעות מסוימת קניין ציבורי, הם שייכים לכולם ושימוש בהם מחייב את המשתמש בתשלום מס לטובת החברה. (רעיון זה זכה בשנים האחרונות לפופולריות רבה בקרב ליברטראינים משמאל, מחנה המעמיד במרכז ערכים כבעלות עצמית על הגוף וחירות).

ג. שוויון באמצעי ייצור (הכוללים קרקע, מפעלים וטכנולוגיות) זה הרעיון המרקסיסטי הותיק שיש לו פרשנויות סוציאליסטיות ואנרכיסטיות שונות.

5 שוויון מוסרי – ארבעת סוגי השוויון שהצגנו מבטאים דרישה להסדרים חברתיים מוסדיים, אולם מה שעומד מאחרי ארבעת אופני השוויון הללו הוא הרעיון של שוויון מוסרי. שמשמעותו שכל אזרח הוא בעל ערך שווה וכאשר אנו מארגנים את ההסדרים המוסדיים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים אנחנו צריכים להתייחס לאינטרסים של כל יחיד, אינטרסים כחירויות ומשאבים כלכליים וחומריים, כשווים. לכן כאשר קיימת חלוקה בלתי שוויונית של חירויות, הזדמנויות ומשאבים כלכליים אנו צריכים להציג הצדקה לאי השוויון. במונחים של הפילוסוף והמשפטן רונלד דבורקין – כאשר המדינה ואנחנו כאזרחים מעצבים את המוסדות הציבוריים שלנו, העקרון המנחה שלנו צריך להיות להתייחס לאינטרסים של כל אחד בכבוד ודאגה שווים.

הבחנה רלבנטית חשובה אחרת, ודאי לדיון הישראלי היא ההבחנה בין שיקולים הומניטריים לבין שיקולים של שוויון. כאשר אנו טוענים שאנשים הם רעבים או אינם יכולים לספק לעצמם צרכים בסיסיים הדגש הוא על סיפוק רעבונם, דרישה שניתן לספק ללא התייחסות למצבם של אחרים. בעוד שכאשר מדובר בשיקולים של שוויון הכוונה היא לבחון את מצבם של אנשים ביחס למצבם של אנשים אחרים. כך כאשר בג”ץ טוען כי הוא מכיר בזכות של אנשים לקיום מינימאלי בכבוד, קביעה כזו יכולה להתיישב עם חברה בלתי שוויונית שבה הפערים בין קבוצות אוכלוסייה שונות הם עצומים.

לשוויון יכול להיות ערך אינסטרומנטלי, כלומר אנחנו מעוניינים בשוויון כיוון שהוא משרת ערכים אחרים. כך למשל הדרישה לשוויון כלכלי יכולה לנבוע מכך שהיא תורמת לשיפור מצבם של העניים, או כיוון שהיא יוצרת סולידריות קהילתית. לעיתים הדרישה לשוויון כלכלי היא לשם השגת שוויון מסוג אחר, למשל שוויון פוליטי. פערים כלכליים גדולים פוגעים ביכולת השווה של אזרחים לעצב את חייהם הפוליטיים. שוויון כלכלי גם תורם לשוויון של סטטוס חברתי, כיוון שקיום פערים כלכליים גדולים בין אנשים יוצר חברה מעמדית מקוטבת שבה בעלי ההון הכלכלי מתייחסים בבוז לקבוצות חסרות האמצעים הכלכליים. שוויון כלכלי הוא גם אינסטרומנטלי בתרומה להיעדר שליטה של אנשים בחייהם של אנשים אחרים.

כך גם הערך של שוויון פוליטי יכול להיות אינסטרומנטלי, כלומר לשמש ככלי לקידום שוויון של סטטוס חברתי. כך שלילה של זכות הצבעה מקבוצה מסוימת משפילה ומבזה את חברי אותה קבוצה.

אולם אפשר לרצות בערך השוויון לא רק כיוון שהוא אמצעי להשגת ערכים אחרים אלא גם כיוון שערך זה הוא צודק והוגן לכשעצמו. כך יחס שווה לאנשים שמאפייניהם הרלבנטיים שווים מבטא את רעיון הצדק הפורמלי. כך שוויון חוקי מחייב אותנו להחיל את החוק באופן שווה. אולם אם אנחנו דוגלים בשוויון מוסרי, הדרישה לצדק פורמאלי אינה מספיקה. כך למשל חלוקה שווה של משאבים חברתיים וכלכליים לאנשים בעלי צרכים שונים נראית בעינינו בלתי צודקת.

אלה הבחנות ראשוניות ובסיסיות של מושג השוויון שבהן דן וויט, בשאר הספר הוא מקדיש דיון ארוך ליחס בין שוויון ומצוינות, שוויון ותמריצים כלכליים, שוויון ושונות ושוויון בעולם גלובלי. הספר של וויט שווה תרגום ולו רק על מנת להצביע על מגבלותיו ורדידותו של הדיון הציבורי הישראלי בשאלות של שוויון וצדק בהקשרים כלכליים, פמיניסטיים, רב תרבותיים וגלובליים.