בית הספר לאמנויות לא לבד

כתבה שהתפרסמה בסוף השבוע ב"ידיעות תל אביב" חשפה תביעה שהגישה ענבר הירט, יועצת לשעבר בבית הספר היסודי הייחודי לאמנויות בתל אביב ("קמפוס אריסון לאמנויות"), במסגרתה היא מעלה טענות בדבר מדיניות המנהלת אורית קרובינר להעדיף תלמידים "מיוחסים" ולהפלות ילדים מזרחים מדרום העיר במבחני הכניסה לבית הספר. טענותיה של הירט אל מול הכחשות המערכת משקפים מצב מוכר לכל מי שמכיר את מערכת החינוך בישראל – סלקציה תרבותית, אקדמית ומעמדית באצטלה של חינוך משודרג.

"ייחודיות" של בית הספר היא שם קוד סודי להיתר לגבות שכר לימוד ולקיים מבחני כניסה, הכל כמובן בשם הכישרון, התחרות החופשית ושגשוג המערכת. המצאת הייחודיות בחינוך הישראלי נזקפת לזכותו של שמשון שושני, מנכ"ל משרד החינוך היוצא, אשר בתקופתו כראש מנהל החינוך בתל אביב נפתחו בתי הספר הייחודיים היסודיים "טבע" ו"אמנויות". אחר כך, בשנות כהונתו כמנכ"ל משרד החינוך, קידם שושני את תפיסת הייחודיות כחלק מתפיסת השוק שלו: שיפור החינוך באמצעות יצירת תחרות בין בתי ספר ופתיחת אזורי הרישום על מנת לאפשר "בחירה" לתלמידים.

כיום פועלים בארץ מאות בתי ספר ייחודיים מן היסודי ועד התיכון, כיתות ייחודיות בבתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים וכן מגמות ייחודיות פועלות במרבית התיכונים. מרחב הבחירה שיצרה שיטת שושני מוגבל לתלמידים מצטיינים, מרביתם מבתים מבוססים. מבחני המיון אינם בודקים בהכרח כשרון – שהרי כיצד נאתר כשרון לטבע? כשרון לאקולוגיה? כשרון למשפט? הם בעיקר בודקים פוטנציאל הצלחה בלימודים והון תרבותי. גם בבתי ספר ומגמות לאמנות לא מספיק כשרון. צריך גם תעודה טובה. משכך, הם מהווים מסננת יעילה מאד לקבלת תלמידים טובים שקל להצליח איתם, להציג שיעורים גבוהים של זכאות לבגרות ולייחס אותם לאיכותו של בית הספר. את מנגנון הסלקציה האקדמית משלים מנגנון הסלקציה הכלכלית, המתבטא בתשלומי הורים שמבטיחים שרק תלמידים מבתים מבוססים יתקבלו, כשלעתים קיים מס שפתיים בדמות מספר מצומצם של מלגות ל"עניים הכשרוניים" (ראו עקרון האינטגרציה בבית הספר "חברותא").

משרד החינוך לכאורה מתנגד למיונים ואף טרח לעדכן את הנהלים בנושא וקבע בחוזר שפרסם בדצמבר 2010 כי "אין לחייב תלמידים להשתתף במבחני מיון לבתי ספר על-יסודיים… אין להתנות קבלת תלמידים בקיום מבחני מיון מכל סוג שהוא" למעט מיון מועמדים לבתי ספר לאמנות בתחום האמנות הרלוונטי (חוזר מנכ"ל תשעא/4א). בתי ספר יסודיים אינם נכללים בתקנה, כי לשיטת משרד החינוך לא קיימת תופעה של מיון ביסודי.

כך או כך, משרד החינוך אינו מניד עפעף אל מול תעשיית המיונים המוגברת ויש הטוענים שהוא אף מעודד זאת. בתי הספר המוגדרים ייחודיים הם רק קצה הקרחון של תורת המיון. ברוב הרשויות המקומיות קיים שיתוף פעולה בין בתי ספר – חט"ב ותיכונים – לבין הרשות בניתוב תלמידים לבית ספר התואם את רמת הציונים שלהם. תלמידים מצטיינים מנותבים לבתי ספר מסוימים ותלמידים חלשים לאחרים. כך בחינוך הממלכתי וכך גם בממלכתי-דתי. כולם מקיימים מבחני כניסה וכולם מודיעים לתלמידים שלא עמדו היטב במבחנים על "אי-התאמה לבית הספר". התלמידים שלא זכו להיכלל בבתי הספר הנחשבים מובחרים, מכתתים רגליים עם הוריהם למצוא בית ספר אחר שיאות לקבלם.

לפי כשנתיים ליוויתי משפחה מפתח תקווה שבנם סיים כיתה ו'. תלמיד עם ציונים לא גבוהים וקצת קושי בלימודים, ששילם גם מחיר על העובדה שהחל את לימודיו בכיתה א' בחינוך החרדי ועבר בהמשך לממלכתי-דתי. התלמיד פנה עם כל חבריו לחט"ב מסוימת, אך נדחה. כשפניתי לממונה על החינוך הממלכתי-דתי בעיריית פתח תקווה קיבלתי הסבר ברור מאד ברוח זו: "את התלמידים החזקים אנחנו שולחים לבתי ספר א' או ב'. הבינוניים יכולים לפנות ל-ג', ד' או ה'. החלשים – (לגלות) בשני בתי ספר בבני ברק ובגבעת שמואל".

מדיניות דומה מיושמת גם ברמת גן בכניסה לתיכון. אמור לי מה ממוצע הציונים שלך, ואומר לך לאיזה תיכון תוכל להירשם. כאמור, מרחב הבחירה ניתן לתלמידים חזקים בלבד וכל האחרים ממוינים על ידי בתי הספר.

המיון לא מסתיים בכניסה לבית הספר או לכיתה הייחודית. גם בתוך בתי הספר מארגנים את הכיתות לפי רמות הישגים, מקיימים הקבצות במקצועות היסוד החל משלב בית הספר היסודי (בניגוד להנחיות משרד החינוך המתיר הקבצות רק מכיתה ז') ומנתבים תלמידים חלשים למסלולים מקצועיים שאבד עליהם הכלח.

מדיניות המיון וההפרדה היא מדיניות מקרו פוליטית המשקפת תפיסת עולם תאגידית ודרוויניסטית – חיזוק החזקים והחלשת החלשים. התפיסה הליברלית של "שוויון הזדמנויות" נותרה מס שפתיים שאין שום קשר בינו לבין התנהלות מערכת החינוך.

הכותבת היא חוקרת במרכז אדוה ופעילה בארגון הלה למען החינוך