חופש הביטוי בעבודה בימי מלחמה: גילוי דעת

בימים אלו חופש הביטוי נמצא תחת מתקפה. אלו ימים שבהם עובדות ועובדים (רובם ערבים) מפוטרים או מושעים על דברים שפרסמו ברשתות החברתיות. בין המקרים ניתן למנות את ד”ר עבד סמארה, מנהל היחידה לטיפול נמרץ לב בבית החולים, שהושעה מבית חולים השרון, לאחר שגולשים גילו שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו את דגל האסלאם שמתחתיו מצוירת יונה שבפיה עלה זית. מקרים נוספים של שחקניות ומוזיקאיות שנעצרו בחשד להסתה או איבדו את מקומות עבודתן פורסמו ברשתות החברתיות ובאתרים השונים.

מומחיות ומומחים לדיני עבודה, ממוסדות אקדמיים ברחבי ישראל פרסמו גילוי דעת בנושא חופש הביטוי בעבודה בימי מלחמה, וזוהי לשונו:

אנו, מומחיות ומומחים לדיני עבודה בישראל, מבקשות ומבקשים לחדד מושכלות יסוד בדבר חופש הביטוי וגבולותיו בעבודה בימי מלחמה. זאת, בעקבות עשרות מקרים שהובאו לידיעתנו על הזמנת עובדות ועובדים לשימועים וכן על ביצוע מעשי פיטורים על רקע התבטאויות במקום העבודה או ברשתות החברתיות. הנפגעים העיקריים הם עובדים ערבים אזרחי ישראל.

הטבח הנוראי שאירע בדרום ב-7.10.2023, שמחת תורה, בו נרצחו כ-1300 ישראלים, נפצעו אלפים רבים ומאות עדיין נעדרים וחטופים, הוביל את ישראל למלחמה נגד ארגון הטרור הפלסטיני חמאס. מעבר לפגיעות בגוף שנגרמו במעשה הטבח הנפשע, ישנן גם פגיעות נפש, כולל חרדה, אימה וחשדנות, טראומה קולקטיבית שאותה עברה ועוברת החברה הישראלית, וכן פגיעה קשה בלכידות החברתית בין אזרחי ישראל היהודים והערבים.

אחת התופעות הנלוות היא פגיעה חמורה בזכויות העובדים והעובדות המבטאים עמדות שונות בהקשר זה. עמדתנו היא, כי למרות התחושות הקשות, הזעם והחרדה, הרי שבמיוחד בתקופה קשה זו ישנה חשיבות רבה לפעול על פי הדין, ולהימנע מלפגוע, עד כמה שניתן, בעובדות ועובדים. יש לזכור כי מקום העבודה הוא מקום פרנסה מרכזי, וגם כי דברים משתנים לאורך זמן, ועל כן יש לנקוט זהירות יתרה בטרם ביצוע צעדים מרחיקי לכת כגון פיטורים.

לאור זאת נבקש להדגיש מספר עקרונות:

1. חופש הביטוי הוא עקרון יסוד רב חשיבות בדמוקרטיה. חופש הביטוי לא יתקיים אם אנשים יאבדו את מקום עבודתם ופרנסתם בשל התבטאויות. לפיכך ככלל אין הצדקה לפטר אנשים בגלל ביטויים, גם כאלה מרגיזים או שנויים במחלוקת. חשיבותה של הזכות לחופש הביטוי היא דווקא במקרים אלה, שכן לגבי ביטויים שאינם שנויים במחלוקת אין כלל צורך בזכות יסוד חוקתית לחופש הביטוי. דברים אלה נכונים במיוחד לגבי חופש ביטוי פוליטי, שזוכה להגנה חוקתית משמעותית.

2. למעסיקים יש כוח לפטר עובדים בשל סיבות רבות, ואולם בהקשר של חופש הביטוי הדין מטיל מגבלה. אין זו מגבלה מוחלטת וישנם מצבים שבהם דיני העבודה מאפשרים למעסיק לפטר עובד, חרף היות הביטוי מוגן, וזאת במקרים של התבטאות פומבית (בניגוד להתכתבות אישית) חמורה שמכוונת כנגד עובדים אחרים (לרבות קבוצת ההשתייכות שלהם), או כנגד לקוחות של המעסיק, באופן שהביטוי פוגע באופן ממשי במקום העבודה ומטיל אימה. עובד שמביע הזדהות עם ארגון טרור ותמיכה ברצח אזרחים מפרסם ביטוי לא מוגן, ונכנס לגדר המקרים החריגים שבהם לא ניתן לצפות מעובדים אחרים לעבוד לצידו. כך גם כאשר עובד מתבטא באופן גזעני או מאיים באלימות כנגד קבוצות באוכלוסייה. לעומת זאת, עובד שמבקר את הממשלה, או את הצבא, בין אם מהצד השמאלי או הימני של המפה הפוליטית, אין בכך חריגה מחופש ביטוי לגיטימי. כך גם עובד שמביע צער על הפגיעה באזרחים בעזה או מזדהה עם סבלם. יש אף לעשות הבחנה בין הביטוי עצמו – אם מדובר בלייק או באמירה שנכתבה על ידי העובד/ת.

3. על מעסיקים וארגוני עובדים למנוע כל רדיפה אחר עובדים אחרים בשל ביטויים או השקפה, ובכלל זה הגשת תלונות שווא כנגדם. זוהי תופעה שיש להתייחס אליה בחומרה, כחלק מהחובה להבטיח סביבת עבודה בטוחה לכלל העובדים במקום העבודה.

4. בכל מקרה שמתעורר חשד לביטוי שחורג מגבולות הלגיטימיות, על המעסיק לברר זאת בזהירות תוך הקפדה על זכות הטיעון לעובד והימנעות מפרשנות מחמירה יתר על המידה לביטויים או מפרשנות שמעוותת את כוונתם המקורית. כמובן שאם המעסיק מחליט לפתוח בהליך של פיטורים יש הכרח לבצע שימוע כדין. במסגרת השימוע יש לבחון מה מקור המידע, לאמת אותו, לבחון את התרגום ככל שישנו, לבחון גילויי חרטה, את חומרת הביטוי, ואת הקשר שבין הביטוי, מקום פרסומו והתהודה שלו על תפקוד העובד/ת הבודד/ת בעבודתו/ה, כמו גם על קהילת העובדים/ות.

5. כל צעד של המעסיק שפוגע בעבודתו/ה של עובד/ת בשל התבטאות מהווה פגיעה בחופש הביטוי. כמו כל זכות, גם חופש הביטוי אינו מוחלט, ולעיתים אין מנוס מפגיעה בו לטובת ערכים אחרים, כפי שהודגם בסעיף 2 לעיל. עם זאת, גם במקרים כאלה הפגיעה חייבת להיות מידתית. בהקשר הספציפי, המשמעות היא שפיטורים בשל ביטוי הם מוצא אחרון. לעיתים די בכך שהעובד יבהיר את כוונתו באופן פומבי, או יסיר את הפרסום, או יביע התנצלות, או יושעה לתקופה מוגבלת — וכיוצא באלה צעדים שפגיעתם פחותה בהרבה מפיטורים ועדיין יכולים במקרים רבים להשיג את המטרה – כדי שיתייתר הצורך בפיטורים.

על החתום:
ד״ר עינת אלבין, האוניברסיטה העברית
ד״ר שמעון-ארז בלום, המכללה האקדמית ספיר
פרופ׳ יוסי דהאן, המרכז האקדמי למשפט ועסקים
פרופ׳ גיא דוידוב, האוניברסיטה העברית
פרופ׳ צבי כהנא, הקריה האקדמית אונו
ד״ר לילך לוריא, אוניברסיטת תל אביב
פרופ׳ גיא מונדלק, אוניברסיטת תל אביב
ד״ר פאינה מילמן-סיון, אוניברסיטת חיפה
ד״ר עופר סיטבון, המכללה האקדמית צפת
ד״ר תמי קצביאן, המסלול האקדמי המכללה למנהל
פרופ׳ הילה שמיר, אוניברסיטת תל אביב