הסיפור המדהים על איך הסתבכתי בסכסוך משכורות של חמאס

תשאלו מה לאשה לכאורה נורמטיבית מתל אביב ולארגון טרור? נראה לכם שרציתי את כל הצרות האלה על הראש? ועוד עם אמצעי היירוט המוגבלים, שמתיישנים לנו מול העיניים משעה לדקה? בכל זאת כך קרה, וכל זאת כשאני מנסה לעסוק בענייניי, לא מפגינה נגד הגדר, לא עומדת במחסומים. אפילו שלום כבר מפחדת להגיד בקול. בד”כ מסתפקת בהיי קריר.

סיפורי מתחיל לאחר אוסלו, כשהרשות הפלסטינית מקימה מנגנון שהופך למעסיק הגדול בעזה ובגדה, ועם הזמן מונה כ-70,000 עובדים בעזה. בגדה תופח המנגנון לכ-200,000 עובדים. כך עד להשתלטות חמאס על הרצועה ביוני 2007. מיד עם עלייתו אוסרת הרשות הפלסטינית על עובדיה להתייצב לשירותו, ולמי שבכל זאת הלך לעבודה עוצרים את המשכורת. מי שנשאר בבית קיבל את שכרו כרגיל.

חמאס נאלץ להקים שירות ציבורי חדש שעם השנים ספח לשורותיו 45,000 שכירים, שמומנו באמצעות 1,200 מנהרות ההברחה ממצרים. הטובין שהעביר הכניסו מיסוי של מיליון ויותר ש”ח ביום, וביחד עם שאר המיסוי בעזה גלגלו סכום שהספיק לכ-20 מיליוני דולר לחודש הוצאות שכר. ונותר עוד לבזבוזים. הייתי נכנסת לדקויות של על מה בזבזו, אבל בדיוק עף לי פאג’ר מעל הראש, אז בואו נתמקד. כך שש שנים עד להפיכה השנייה במצרים, ביוני 2013, עת קם שלטון הגנרלים החדש, שתוך שלושה חודשים סגר מחצית מהמנהרות, ובפברואר השתא את האחרונה. מזה תשעה חודשים משובשות המשכורות. כשמאמיניו פנו לחפש פטרונים עם קרדיט יציב יותר, נדחק חמאס לממשלת אחדות עם פתח.

לפני חמישה שבועות הושבעה הממשלה החדשה, ובמהלך שהפתיע את חמאס, שהאמין שהרשות תשלם את משכורות שני המנגנונים, יצאה זו בהודעה  כי אנשיה ישובו לעבודתם במלואה, וכי רק עבודתם תתוגמל. בתגובה מנע חמאס פיזית תשלום המשכורות גם לאנשי הרשות, ולא איפשר פתיחת בנקים. לאחר שבועיים של סערה, נכנסה קטאר לקלחת וערב הרמדאן הודיעה על העברת הסכום הנדרש.

נשמע שאני מתערבת בעניינים לא לי, אבל הילדה שלי לא אוהבת אזעקות, וכמו כל גיבורה אמהית בסרט קיץ הוליוודי כושל, גם אני נאלצת להבין את הכוחות ביניהם נקלעתי. ובכן, יוזמת קטאר נחסמת על ידי ישראל והרשות ברמאללה, שמאיימות על הבנקים הפלסטינים שהעברת הכסף תסכן אותם באישום מימון טרור. שליח האו”ם למזה”ת, רוברט סרי, מזהיר מנקודת רתיחה, הפרת הפסקת האש וטילים. ישראל, הרשות בגדה וארה”ב ממאנות להקשיב. ליברמן מאיים להכריז על סרי אישיות בלתי רצויה ומשת”פ של חמאס. את המשך השתדלויותיו של סרי מטרפד אבו מאזן שרוצה להתנער מהפיוס עם חמאס, כי בינתיים כבר יש חטיפה בחברון, והוא רוצה לדחוק אותם לפינה. את כל השאר ראינו בלייב, אבל לא שמנו לב, כי זה הסתתר מאחורי אמהות בז’נווה, שיחות לא מודלפות ודברים שיהודים לא עושים.

האם חרחרנו מלחמה על 20 מיליון דולר משכורות, וודוקא כשחמאס בניסיון אחדות עם פתח? זה שווה לנו? כלומר, אני יכולה להבין את הטיימינג כשאני שמה לב שאושרה השבוע מחיקת חוב של 3 מיליארד לתע”ש, רגע לפני שהיא נמכרת לידיים שוודיות, ושכל סיבוב כזה בעזה שווה 5-10 מיליארד דולר במכירות לתעשיות הנשק הישראליות. אבל עם כל הרווחים שיעברו לי מעל הראש כמו יירוט של צינור שלא מצליח אפילו להגיע למרכז הארץ בחתיכה אחת, אישית עדיין מרגיש קצת קפקאי ממעמקי חדר המדרגות, לחשוב שהסתבכתי עם הרוא”ח של חמאס, שכל זה יכול להסתיים בפתיחת הדרך לתשלום המשכורות ובשאר הקלות בסגר בואכה נגיעה בנורמליות עבור תושבי עזה.

אפשר לשחק הרבה עם סמנטיקת הטרור, אבל מדובר על חשמל, ועל נמל. על מצרכי בסיס ל-45 אלף משפחות, מאות-אלפי אנשים וילדים, למרות שקצת קיצצנו בהם מספרית בימים האחרונים. כדי ליצור עוד קני התנגדות, ועוד אנשים שיש להם את מה לנקום. כדי שנוכל לצעוק: שנאה, שנאה! ולהמשיך לנהל את עיר עכברי הניסוי לנשק שלנו, עד הסבב הבא.

נעמית מור חיים היא במאית ופעילה פוליטית

 + + +

עוד בנושא מבצע “צוק איתן”