ובאותו לילה נאלצו לקטוע אותה

בשבועות האחרונים מפגינים עשרות-אלפי פלסטינים תושבי רצועת עזה במוקדים שונים ליד גדר המערכת בגבול ישראל. בהפגנות נפגעו עד כה 5,511 מפגינים ומפגינות – לפחות 138 מהם פצועים במצב קשה. 40 מהם נהרגו. אזורי הפגיעה מלמדים אותנו ש-1,704 מהפצועים נפגעו בגפיים התחתונות, ומביניהם ישנם מי שאיבדו גפה או נמצאים כעת בסכנת קטיעה.

עדות חיה לחומרת הפציעות ולקושי של הרופאים בעזה להתמודד איתן קיבלנו לפני שבועיים מד”ר ג’מאל חיג’אזי, כירורג כלי דם המתנדב בעמותה. ד”ר חיג’אזי נכנס לרצועת עזה עם משלחת רופאים לזכויות אדם שכללה שישה אנשי רפואה נוספים. הוא שהה בה ארבעה ימים, במהלכם ביצע מרתון ניתוחים בפצועי ההפגנות בבית החולים האירופאי בח’אן יונס. ד”ר חיג’אזי מספר: “הקושי העיקרי בטיפול הרפואי הוא מחסור בציוד בסיסי כמו חומרי חיטוי, נוזלים לאינפוזיה, פלטינות לקיבוע איברים או חוטי תפירה רפואיים. בניתוחים מסוימים ראיתי כלי דם מדמם ואז גיליתי שאין חוטים לתפור אותם. במקרים רבים נאלצנו לכרות איברים בגלל המחסור בציוד רפואי”.

למרות היקף הפצועים וחומרת הפציעות, ולמרות שמערכת הבריאות בעזה חסרה את האמצעים והמומחיות להימנע מקטיעות, רק כ-20 פצועים ביקשו היתר יציאה לטיפול רפואי מחוץ לרצועה, ילדים ועיתונאים ברובם. 9 מהם אושרו ו-11 סורבו. ברצועת עזה התקבלה החלטה לא להעביר פצועים, גם אם הם בסכנת חיים, לטיפול מחוץ לרצועה – החלטה הנובעת ככל הנראה מהחשש הכבד שהפצועים ייעצרו על ידי כוחות הביטחון בישראל, כפי שכבר קרה בעבר.

גם במקרים שבהם הפצועים יצאו לטיפול, הזמן שחלף מרגע הפציעה ועד ההגעה למרכז רפואי מתקדם סיכלה מאמצים להימנע מקטיעה, ואף סיכנה את חייהם. לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, למפקדת התיאום והקישור הישראלית במחסום ארז הוגשו 20 בקשות ליציאה מעזה לצורך טיפול רפואי, וכולן דחופות, אולם לפחות ארבעה מהפצועים שהצליחו לצאת לבסוף קיבלו היתר רק לאחר שארגוני זכויות אדם עתרו לבית המשפט. הפנייה לבית המשפט נעשתה בשמם לאחר שבקשתם סורבה, או לא נענתה בזמן סביר.

עד כה, רופאים לזכויות אדם עתרה לבית המשפט בשני מקרים, אך מקרים של פצועים נוספים שיציאתם סורבה ממשיכים להיערם מדי יום על שולחן העמותה, ואף לגביהם נפתחו הליכים משפטיים.

אחד המקרים המדגימים את עומק האבסורד שייך לעבד אלרחמן נופל, בן 12. עבד נפצע בבוקר יום שלישי ה-17.04.18 מירי חיילים ברגלו השמאלית, בשעה שהשתתף בהפגנות במחנה אל-בוריג’. בבית החולים שיפא החליטו הרופאים להעבירו לבית חולים בגדה המערבית, משום שלא היו בידיהם האמצעים והמומחיות לטפל בו באופן שימנע את קטיעת רגלו. בקשת המשפחה לאשר את יציאתו לבית החולים “איסתישארי” ברמאללה סורבה, והם פנו אלינו בבקשה שנסייע להם. אנחנו פנינו בדחיפות למת”ק עזה, ולאחר שלא קיבלנו תשובה עתרנו לבג”ץ באותו ערב בדרישה לאפשר את כניסתו של הילד לטיפול.

כשעה לאחר שהוגשה העתירה, קיבל עבד אלרחמן נופל את היתר היציאה לטיפול, והועבר באותו הלילה לבית החולים ברמאללה. אמו לא קיבלה היתר יציאה שיאפשר לה ללוות את בנה. בבית החולים לא הצליחו להציל את רגלו, ובאותו לילה נאלצו לקטוע אותה.

מקרה נוסף הוא של יוסף אלקטראוי, בן 17, שנפגע בשתי ירכיו מירי חיילים ביום שישי 06.04.18. גם הוא ביקש לצאת מעזה לטיפול ובקשתו סורבה. אנו פנינו למת”ק עזה ולמתפ”ש בבקשה דחופה שיאפשרו את כניסתו של הנער לטיפול, בצירוף חוות דעת של  ד”ר דני רוזין, רופא מתנדב ברל”א:

“יוסף אלקטראוי נפגע מירי בשתי הירכיים, כאשר בירך שמאל נפגעה העצם והוא נזקק לניתוח לקיבוע חיצוני. פצע היריה עבר הטריה וסגירה, אך בהמשך הזדהם ולמרות טיפול בחבישות ואנטיביוטיקה נמשך זיהום קשה. זיהום כזה, בנוכחות שבר וגוף זר מתכתי, עלול להיות קשה מאד לטיפול ואף לעתים להוביל לחוסר איחוי העצם, זיהום כרוני ועד כדי אובדן הגפה. קיימת גם סכנה לחיים בנוכחות זיהום בלתי נשלט”.

זמן עבר, והבקשה לא נענתה. הזמן משחק תפקיד דרמטי בהצלת ירכיו, ולכן הוגשה עתירה לבית המשפט שיאשר את יציאתו.

עמדת המדינה הובהרה בתשובתה לאחת העתירות שהוגשו לבית המשפט העליון. באותה עתירה דרשו שני פצועים שרגליהם נפגעו מירי במהלך ההפגנות לצאת לטיפול רפואי בגדה המערבית, בניסיון להצילם מקטיעה. המדינה טענה כי “המשיבים לא נעתרו לבקשות אלה משום שפציעותיהם של העותרים נגרמו כתוצאה מהשתתפותם כאמור באירועי הפרות סדר אלימות, שאותן ארגן ארגון חמאס”. כלומר, המדינה רואה בנסיבות פציעתו של אדם שיקול משמעותי בהחלטה אם לאפשר לו לצאת מעזה לטיפול.

מציאות שבה מפגינים שאינם חמושים נורים היא מציאות בלתי מתקבלת על הדעת בפני עצמה. ואולם מרגע שנורו, עליהם להגיע לטיפול הולם בזמן הקצר ביותר. העובדה כי המדינה מסרבת לאפשר יציאת אדם לטיפול עקב נסיבות פציעתו בלבד, השתתפות בהפגנה – כאשר לא מצבם הרפואי של הפצועים מהווה את השיקול להעניק את ההיתר, ואף לא היותם של פצועים בסכנה לאובדן איבר או בסכנת חיים – מהווה מעשה נפסד ואכזרי במיוחד. מה גם שההנחיות של כל גופי ההצלה והבריאות בישראל מחייבות מתן טיפול הולם לפצועים – ללא קשר למעשיהם קודם לפציעה.

על ישראל להפסיק את השימוש בירי חי מול מפגינים. רבים מהפצועים שנפגעו מירי היו במרחק של מספר מאות מטרים מהגדר. היקף ההרוגים והפצועים בהפגנות שמטרתן בין היתר היא להשמיע קול נגד העוול שנעשה לתושבי עזה, החיים תחת מצור יותר מעשור, הוא בלתי סביר בעליל. במקום לירות בהם, כדאי להקשיב להם.

הכותבת מנהלת את מחלקת שטחים כבושים בעמותת רופאים לזכויות אדם