יאללה תחרות
מה משעניין בכל הדיונים על מחירי מוצרים הוא הדיון החוזר ונשנה על תחרות כפיתרון לכל הבעיות. זאת אומרת שלא למדנו כלום ולא שכחנו כלום. הרי בלבה של המדיניות הכלכלית בישראל הייתה ההפרטה והקטנת מעורבות הממשלה במשק. מעצם טבעה, זו מייצרת כוחות כלכליים בעלי עוצמה רבה מדי שלא רק שמשפיעים על הכלכלה אלא גם על הפוליטיקה. זכורים לי מאמרים שטענו שבעצם הריכוזיות במשק קטנה. למשל, של שטרסלר:
עד אמצע שנות ה-80 היה המשק ריכוזי פי כמה מזה הנוכחי. מי שמבכה את המצב שבו 19 משפחות שולטות היום במשק (וגם זה אינו מדויק, כי הן שולטות על %20 מהמגזר הפרטי) אינו טורח להזכיר, שלפני 25 שנה נשלט כל המשק על ידי שלושה גופים בלבד: הממשלה, ההסתדרות והבנקים. זה היה משק בולשוויקי, ובו איסורי יבוא, מכסות אשראי, סבסודים ומגבלות – שגרמו לעוני, ירידה מהארץ ורמת חיים נמוכה. אך כמו כל שיטה בולשוויקית – גם זו התמוטטה. הממשלה המנופחת הובילה להיפר-אינפלציה, הבנקים כמעט פשטו רגל, וההסתדרות פשטה רגל ממש. כך שלא נותרה לכולם ברירה אלא למכור את נכסיהם – וכך נולדה ההפרטה.
לפי זה אין בעיה של ריכוזיות, אלא יש ביזור ותחרות. התברר ש-18 זה לא תמיד יותר מ-3, אז עכשיו צריך ליצור תחרות: מחיר מוצרי המזון עלה? בואו נייבא; מחיר הדיור עלה? בואו נעלה את ההיצע וקצת נצמצם את הביקוש; מערכת החינוך בבעיות? בואו ניצור מנגנוני תחרות שישפרו את המערכת, וכך בכל נושא. בדרך הם לא שמים לב שמי שמהלל ומשבח את ההפרטה והקטנת כוחה של הממשלה, כמעט בהכרח מייצר ריכוזיות ועוצמת יתר של בעלי הון. מכירה של משאבים ציבוריים בזול, הקטנת תקציב הממשלה כך שנשלם יותר על חינוך ובריאות ומה לא, וסוכריה על מקל בהטבות מס, די קטנות, לרוב האוכלוסייה. בדרך העשירים מתעשרים.
כך, גם מחירי המוצרים עולים, גם השירותים הציבוריים מצטמקים, גם הכוח הפוליטי של בעלי ההון עולה וגם הדמוקרטיה נפגעת.
אבל חסידי השוק החופשי אינם חדלים לעולם לחפש את פיתרון הקסם לבעיות שהם עצמם יצרו בשלב הקודם של ההתפתחות הכלכלית. הפרטנו וזה לא ממש עבד? בואו נעשה רגולציה על ידי המדינה, אותה מדינה שהחלשנו בשם השוק. עכשיו ניצור תחרות – אבל מה לעשות שלעולם לא יכול להיות שוק חופשי ותחרות כמו בספרים? רק משאת הנפש האוטופית נותרה בשטח. כך שאנחנו לא צריכים להתרשם מהחזרה בתשובה כביכול של כל מיני גורמים, כיוון שהם ממשיכים להאמין בעולם הבלתי אפשרי שיצרו בדימיונם.
הבעיה המרכזית היא שגם אלו שאינם מאמינים בתורה זו שבויים במערכת הטיעונים שלה, ואין להם יכולת להתמודד איתה. כדי ליצור חברה טובה לא צריך להאמין באיזה עיקרון פלא שיסדיר לנו את כל הדברים; בחברה טובה חשובה הדמוקרטיה בכל תחומי החיים, קבוצות כוח שאינן תלויות בבעלי ההון וידיעה שיש לדאוג שהמערכות הציבוריות תפעלנה כך שמוצאם (הלאומי, אתני, מיני וכלכלי) של חבריה לא יקבע את עתידם.
כדי להיחלץ מהמסע המתמיד לכיוון התחרות הבלתי מושגת, יש לשנות את התפיסות לגבי מטרתן של חברות עסקיות. תחילת הדרך תהיה לגרום לכך שפעילות כלכלית לא תתנהל רק באמצעות חברות בבעלות פרטית, שמטרתן היחידה למקסם רווח.


