• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

כיצד לרסן את המתח בעזה

יוסי דהאן

יוסי לוס הביא לתשומת ליבי את מאמרם המעניין הזה של גארט אבנס ורוברט מאלי שהופיע לפני שבוע בעיתון Financial Times. זהו תרגום חופשי של מאמרם. מאז כתיבת המאמר התרחש לא מעט, הארגון שלהם יצטרך לעבוד מעתה על פתרון קונפליקטים בשתי החזיתות.

 

כיצד לרסן את המתח בעזה.

מאז חטיפתו של החייל גלעד שליט לפני למעלה משבוע על ידי פלסטינים מיליטנטים, כל השחקנים בדרמה הנוכחית בעזה משחקים על פי התסריט.

כיוון שהם לא ידעו מה לעשות הם עשו מה שהם יודעים לעשות. עבור חמס – השלטון הנבחר של הפלסטינים – המשמעות הייתה אלימות, ישראל הפעילה עונש קולקטיבי, והקהילה הבינלאומית, לא עשתה שום דבר משמעותי. .כל זה לא יוביל לשום מקום, ודאי לשום מקום טוב. קיים צורך דחוף שכל הצדדים יעריכו מחדש באופן מעשי את עמדותיהם.

הצעד הראשון הוא להבין על מה המשבר ועל מה הוא לא. פרשנים מערביים וישראלים הגיעו מיד למסקנה שהחלטת החמאס לחדש את המאבק המזוין משקפת משבר פנימי בארגון, שההחלטה הזו התקבלה על ידי ההנהגה האיסלמית הקיצונית בחו”ל שדבק בעימות על מנת להביך את הפלג המוסלמי הפרגמטי יותר שמעוניין לשמר את שלטונו. אם המתחים בתוך החמאס הביאו לאלימות, אזי הדרך לסיים אותה היא לבודד את האגף הרדיקאלי שלו השוכן בחו”ל, את זה ניתן לעשות באמצעות הפעלת לחץ על מנהיגות החמאס המקומית על מנת שתנתק את קשריה עם האגף הקיצוני.

הניתוח הזה והמדיניות הנסמכת עליו מפגינים בורות ביחס לדרכי הפעולה של החמאס ואופיה של מנהיגותו. קיימים חילוקי דיעות, אולם הם הרבה יותר מורכבים מאשר ההבחנה החותכת בין חמאס הפנימי לחמאס החיצוני.

The International Crisis Group, שהוא ארגון למניעת סכסוכים, נפגש באופן שגרתי עם מנהיגי החמאס בשטחים הכבושים ובמקומות אחרים. אין לנו הרבה סבלנות לאידיאולוגיה של החמאס ובחילה מטקטיקות הטרור שלו. אבל אנחנו מקשיבים. במהלך השבועות האחרונים, שמענו טונים שונים, עדיפויות שונות ומסר אחד מרכזי: תנו לחמאס לשלוט או שתצפו לכך שהוא יפנה למאבק מזוין.

אבל החמאס לא הורשה לשלוט. מהפתח, התנועה החילונית המתחרה בו, ישראל, העולם הערבי ועד המערב, האסטרטגיה מאז ה 25 לינואר שבו נערכו הבחירות הפלסטיניות,היתה דומה ושקופה: ללחוץ ולבודד את השלטון, לצמצם את משאביו הכספיים ולסמוך על חוסר שביעות רצון ציבורית משלטונו על מנת לגרום לשלטון החמאס להתמוטט. בהקשר הזה, ההתקפה על הבסיס הצבאי בכרם שלום לא באה משום מקום ולא כתוצאה מסכסוכים פנימיים בתוך החמאס. היא נבעה מחישובים איסלמיים שהם חייבים להראות שיש להם אופציות אחרות מאשר האופציה הפוליטית של השתתפות בבחירות – ובתוצאות הכשלון שלהם לשלוט ישאו כל הצדדים.

זה מובן, שבסביבה הטעונה הזו, ישראל מאמינה שהטלת עונש על האוכלוסייה הפלסטינית בשל הפרה של החוק הבינלאומי זה כל מה שהיא יכולה לעשות על מנת לשמר את אמינותה ההרתעתית ולמנוע חטיפות בעתיד. אולם האם זה יביא לשחרור בטוח של החייל החטוף? האם זה יחזק את הפרגמטיסטים הפלסטינים? יביא לחידוש הפסקת האש? ניתן היה להניח שהמנהיגות הישראלית, באמצעות ניסוי וטעייה, כבר הייתה צריכה להבין שזה לא הפתרון. בעימות הנוכחי, התמיכה בחמאס הולכת ומתחזקת, שורותיו הופכות מאוחדות יותר וכבר לא שומעים את המתנגדים לארגון.

כל זה אינו יוצר תמונה משמחת אבל ייתכן שקיימת דרך להיחלץ מהמצב הזה. אם רוצים להגיע להסכם, אלה הקווים הגסים של ההסכם: ישראל רוצה שקט וחמאס מעוניין לזכות ביכולת לשלוט. החמאס חייב לשחרר את החייל, לחדש את הפסקת האש ולהפסיק את ירי הקסאמים. ישראל חייבת להפסיק את החדירות שלה לרצועת עזה, להפסיק את פעולותיה הצבאיות הבלתי פרופוציונאלית בשטחים הכבושים ולשחרר את חברי הפרלמנט והשרים הפלסטינים שהיא כלאה לאחרונה, כמו גם, את האסירים שלא הוגש נגדם כתב אישום. על מנת להגיע להסכם כזה יש צורך במעורבות גדולה יותר של צדדים שלישיים בתיווך.

כל רגיעה תחלוף במהרה אם החרם הבינלאומי על הרשות הפלסטינית יימשך. החלטת החרם  אף פעם לא הייתה סבירה בהינתן המטרות של מדינות אירופה וארצות הברית, כלומר לגרום לשינוי בעמדות החמאס. חרם הוא עוד יותר פחות סביר אם המטרה היא למנוע הדרדרות כללית.

הקונצנזוס המערבי מאז הבחירות הפלסטיניות הייתה שאין לקיים מגעים עם החמאס, עד שהארגון לא ישנה את האידיאולוגיה שלו. זו עמדה שניתנת להגנה אלא אם כן אתה רוצה משהו אחר מהארגון הזה – כלומר לסיים את האלימות או לשחרר את החטוף.

לא בטוח שהעסקה ששרטטנו יכולה להיחתם. אבל האלטרנטיבה לעסקה הזו ידועה, היא הייתה פה קודם והיא מייאשת מאד.

גארט אבנס הוא נשיא קבוצת המשבר הבינלאומי ורוברט מאלי הוא מנהל התכנית המזרח תיכונית של הארגון. רוברט מאלי שימש גם כיועץ לענייני המזרח התיכון של הנשיא קלינטון והיה חבר במשלחת האמריקאית בשיחות קלינטון, ברק ערפאת בקמפ דיויד.

כנראה שיעניין אותך גם: