• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

למי אכפת ממאות עובדים בפריפריה

אז אפשר להסיט מיליארדים לטובת אינטל, אמדוקס וטבע ולבצע תספורות ענק, אבל לא להעניק שלושה מיליון שקלים למפעל נגב טקסטיל?
אבי דבוש

סיפורו של נגב טקסטיל בשדרות, מפעל הנאבק על חייו, הוא לכאורה סיפור פשוט. מפעל פריפריאלי הנאנק אל מול התחרות הא-סימטרית בכוח העבודה הזול במזרח (המזרחים ויוצאי בריה”מ בישראל כבר אינם זולים מספיק, מסתבר…). “מסחטת רגשות” אל מול “רציונליות” השוק החופשי. כך בפרי גליל, פניציה, עוף הנגב ועוד.

שר הכלכלה, נפתלי בנט, שאליו מתגלגל תפוח האדמה הלוהט, מציג זאת ממש כך. הוא מחבק את העובדות הנאבקות, אך מסביר שמענק של שלושה מיליון שקלים (שעליו הוסכם במתווה כץ-לפיד) יפתח את הפתח למאות מפעלים בקשיים. תומכי תפיסתו (שלא החליפו חצי מילה עם המפוטרים או טרחו להיכנס לעומק הפרטים) משכללים את הבוטות לסגנון “למה שאשלם לטובת מפעל כושל?” ולא זקוקים אפילו לתוספת ה”חמלה” לקפיטליזם החזירי.

טקסטילאני מודה שאפילו כתושב עוטף עזה, ששם שכם, ראש ולב לטובת העובדות והעובדים האמיצים במפעל, גם אני יכולתי להבין את תפיסת המשילות הזו, ואפילו להזדהות איתה. החיבור הראשוני נבע בעיקר מהזדהות עם “עניי עירי”, בני חמישים פלוס, מסורתיים-מזרחים ודוברי רוסית.

בחפירה מעט יותר מעמיקה נזכרתי במיליארדים שהוסטו לטובת אינטל, אמדוקס, טבע וסלקום כעידוד השקעות. נזכרתי גם במיליארדים “הכלואים” ובהנחות המפליגות במס לצ’ק פוינט ולשאר התאגידים הנוצצים. ברפיסות של “המוסדיים” מול תספורות הענק ובגרירת הרגליים, שרק המחאה שינתה, ביצירת תג מחיר לשימוש במשאבי הטבע שלנו. מול כל אילו, גזל התמיכה במפעל כמו נגב טקסטיל דומה למשל “כבשת הרש” ממש.

הכלכלה הישראלית איננה שוק רציונלי. יש מי שנהנים בה מיתרונות אדירים, כולל התעשייה ממנה עשה השר בנט את הונו, ואחר כך יכולים לשבת בנינוחות אדנותית בכס הגבירים מחלקי הפירורים לאנשי הפריפריה. כאשר ראש עיריית שדרות ויתר, לצורך גיבוש מהלך הצלה, על חצי מארנונת המפעל, אף אחד לא יצא בכותרות וצלצולים. כנראה שמה שיכולה עיריית שדרות לא יכולה ממשלת ישראל.

השר בנט לא יכול לחמוק מאחריותו להתנערות משרדו והתנערותו האישית, במשך חודשים, מן העובדים. הוא לא יכול להתנער מן החוסר במענה המערכתי לענף הולך ונעלם, על יתרונותיו וחסרונותיו לחברה הישראלית. הוא איננו יכול להתעלם מן ההקשר הבטחוני. שדרות, חגורת המגן הישראלית כבר למעלה מעשור, זקוקה לגב מיוחד. אלא אם כולנו תאצ’ריסטים קיצוניים ויכולים לפקפק לא רק בהגיון התמיכה בתושבי שדרות אלא בעצם הצורך ברפואה וחינוך ממלכתיים, צבא, משטרה ומערכת משפט “בזבזניים”.

מענקים הם דבר רע, אבל בברירה, שמעצב משרד הכלכלה, בין תמיכה בעייתית הבטלה בשישים למול מערכת התמיכות לטייקונים ובין ויתור על אחריות למאות עובדים מבוגרים בפריפריה הסובלת מאפליה כרונית, ברור לי מהו המעשה הערכי הנכון.

כנראה שיעניין אותך גם: