מורים ולא מדריכים
עובדי קרן קרב התארגנו לפני יותר משנה במסגרת “כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי“, על מנת לשפר את תנאי העסקתם, הכוללים שכר נמוך, העסקה לא רציפה, אי תשלום זכויות סוציאליות מלאות, חלקיות בתשלום הוצאות נסיעה ועוד. תוכנית קרב היא תוכנית המשותפת לקרן קרב ולמשרד החינוך, ובה לומדים תלמידים רבים, בעיקר מהפריפריה, מקצועות שאינם מקצועות ליבה. למעשה, משמשת התוכנית דרך להעסיק עובדים רבים, שהועסקו בעבר ישירות על-ידי משרד החינוך, דרך חברת הקבלן מרמנת.
מאז הוקם הארגון, נשמעים קולות רבים, הטוענים כי עובדי קרב הנם מדריכים ולא מורים. לשם הבהרה, אציין מפורשות כי מבחינת זכויותיהם כעובדים, אין זה משנה כלל וכלל אם הם מורים או מדריכים. תנאיהם של המורים בהעסקה ישירה בישראל, הגרועים פחות מאלה של עובדי קרב, הם ממילא מחפירים וראוי שישופרו לאלתר.
עם זאת, הסוגיה מהותית וההבדל אינו סמנטי בלבד; למילה “מדריך” מתלוות קונוטציות של עבודה פחות חשובה או קשה, ולכן ראויה לתנאים פחותים. לא מפליא, אם כך, שרבים מן הגורמים המתעקשים לקרוא לעובדי קרב מדריכים, אוחזים באינטרס שתנאי העסקתם יהיו גרועים ככל שאפשר.
אין לי עניין בהגדרה הסמנטית. יכול מאוד להיות, שפלוני יוכל למצוא הגדרה מילונית, לפיה רבים מעובדי קרב הם אכן מדריכים. כוונתי להוכיח במאמר זה שעובדי קרב הנם מורים לכל עניין הרלוונטי לנושא. להלן חמישה טיעונים והפרכתם.

1. הם לא מורים, כי המעסיק הישיר שלהם, חברת הקבלן מרמנת, לא מגדיר אותם כמורים.
זהו הטיעון שהכי קל להפריך. כפי שרמזתי קודם, המעסיק הישיר של העובדים, חברת הקבלן מרמנת, מגדיר אותם כמדריכים לא כי הוא אכן סבור שהם כאלה, אלא כי הגדרה זו יוצרת אקלים המאפשר לשלם להם פחות. מתוקף הקונפליקט המובנה בין העובד למעביד, כל הגדרה של המעביד את העובד חשודה באינטרס, וכאן האינטרס ברור. יש לשער שבחברת הקבלן היו מגדירים את העובדים כליצנים רפואיים, אילו הדבר היה מאפשר לשלם להם פחות. לראיה, לפני הקמת האיגוד, כשהאינטרס היה ברור פחות, היו מקרים בהם התייחסו לעובדים כאל מורים, נוהג שפסק.
2. הם לא מורים, כי המעסיק האמיתי שלהם, משרד החינוך, לא מגדיר אותם כמורים.
התשובה כאן היא, למעשה, אותה התשובה כמו בסעיף הקודם. אלא שכאן, הראיות התומכות חותכות אפילו יותר. הן לא תיאורטיות. עובדים שהועסקו באותם תפקידים של עובדי קרב הוגדרו בפועל כמורים במשך עשרות שנים, כך הוגדרה המשרה שלהם והם זכו לתנאים של מורים. המורה למחשבים, למוזיקה, לאמנות, כולם היו בעברם מורים בהעסקה ישירה של משרד החינוך. היום, רובם מועסקים דרך חברות קבלן, והשאר בדרך. הגדרתם כמדריכים היוותה למעשה את ראשיתו של מדרון חלקלק, שאפשר להעבירם להעסקה קבלנית, שמצטרפת לשלל מרכיבים במגמה המדאיגה של הפרטת החינוך בישראל.
3. הם לא מורים, כי אין להם תואר אקדמי ותעודת הוראה.
טיעון זה הוא פשוט לא נכון. רוב העובדים בקרב הם אקדמאים. לחלקם יש תעודת הוראה, אך ממילא הערך המהותי של תעודת הוראה הולך ופוחת עם השנים. למורים מגיע שכר גבוה יותר מאשר הם מקבלים היום בזכות העבודה החשובה שהם עושים, ולא בזכות תעודת ההוראה שלהם. מעבר למספרים האבסולוטיים, יש לתת את הדעת על כיוון ההתקדמות. מספר האקדמאים ובעלי תעודת ההוראה המועסקים בתוכניות חינוך מופרטות גדל בעקביות עם השנים. הדבר אינו נובע מתנאי ההעסקה ה”נפלאים”, אלא מהתמעטות התקנים הישירים במשרד החינוך ומתרבות התקנים שהוא מפריט לעמותות ולחברות קבלן.
4. הם לא מורים, כי העבודה שהם עושים פחות קשה משל מורים המלמדים מקצועות ליבה.
כל מי שאי פעם עמד מול כיתה, יודע שללמד ילדים ובני נוער זו אחת המשימות הקשות ביותר שיש, וזה היינו הך אם מלמדים אותם אנגלית או קולנוע, מתמטיקה או פיתוח חשיבה. יש שיבואו ויאמרו, שמורה שמלמד אמנות, לדוגמה, יכול לבוא בלי מערך שיעור, ופשוט “לתת לילדים לקשקש כמה דברים”. באותה מידה, ניתן לומר גם על מורה לאנגלית שהוא יכול לבוא ללא מערך שיעור, ו”פשוט לתת לילדים להעתיק משפטים מהלוח”. חוסר מקצועיות והשקעה אינם מהותיים למקצוע הנלמד. להכין שיעור טוב זו משימה קשה מאד, לא משנה באיזה מקצוע מדובר.
הטענה המסתתרת בטיעון הזה, לפיה עובדי קרב אינם מבצעים עבודות אדמיניסטרטיביות כמו יתר המורים, גם היא אינה מדויקת. רבים מעובדי קרב מבצעים עבודות אדמיניסטרטיביות, כגון מתן ציונים, השתתפות בישיבות צוות ושמירה בהפסקות, בדיוק כמו מורים בהעסקה ישירה. עובדי קרב היו שמחים לבצע את העבודות האדמיניסטרטיביות במלואן, אם העניין היה מוסדר ומתוגמל במסגרת הסכם קיבוצי. מעבר לכך, העניין אינו מוסדר כלל, וכל גוף חינוך מחליט בנושא על דעת עצמו. מכאן, שגם עובדים בקרב שלא משתתפים בכל המטלות האדמיניסטרטיביות, לא עושים זאת מתוך בחירה חופשית.
בטיעון זה מסתתרת טענה נוספת, לפיה עובדי קרב עובדים פחות שעות ממורים בהעסקה ישירה. טענה זו היא בבחינת לעג לרש, והמחזיקים בה מונעים מבורות או מחוצפה. עובדי קרב אמנם עובדים פחות שעות ממורים בהעסקה ישירה, אך הדבר נעשה בכפיה, והם נלחמים נגדו בעוז. רק לפני שבועיים, יצאו עשרות מעובדי קרב, מגובים בעשרות תומכים, לתהלוכת מחאה בשדרות רוטשילד בת”א. גולת הכותרת היתה מחאה כנגד אי תשלום עבור חופשת פסח ארוכה, אשר נכפית על העובדים. למעשה, הדרישה להארכת שעות העבודה ושנת העבודה מהווה דרישה מרכזית של ההתארגנות מיום הקמתה.
5. הם לא מורים, כי הם לא מלמדים מקצועות חשובים כמו מקצועות הליבה.
מכל הטיעונים הנשמעים נגד הגדרתם של עובדי קרב כמורים, זהו, לטעמי, הטיעון בעל יכולת השכנוע הרבה ביותר. עם זאת, גם הוא מופרך. מקצועות הליבה (מתימטיקה, אנגלית ושפת אם) נבחרו לקבל קדימות על אחרים, הרבה בשל העובדה שתוצאותיהם ניתנות למדידה ביתר קלות. מה שניתן למדוד, ניתן כמובן להשוות, ולתגמל על בסיס דיפרנציאלי. התהליך כולו הוא חלק מהטמעה של נורמות קפיטליסטיות במערכת החינוך, בדיוק כמו תהליך ההפרטה. לפי ההגיון הזה, אם אי אפשר למדוד משהו, כנראה שהוא לא היה חשוב מלכתחילה.
מעבר לכך, בעוד שעברית ואנגלית ניתן להצדיק כמקצועות פרקטיים, ההצדקה ללימוד מתמטיקה דומה לזו של, לדוגמה, לימוד אמנות. שהרי מעבר לפעולות אריתמטיות בסיסיות, בחיים המודרניים כמעט לא נעשה שימוש במתמטיקה. מובן שמקצוע המתמטיקה מפתח כישורים אחרים, בעלי חשיבות רבה, אך ניתן לטעון זאת גם לגבי אמנות. במחשבה שניה, ניתן להסתדר בחיים, לצערי, גם עם עברית עילגת ואנגלית שמקורה בטלוויזיה ובאינטרנט, כך שאני כבר לא כל-כך בטוח לגבי הפרקטיות שלהן כמקצועות לימוד. בטח לא בהשוואה למחשבים.

קיים הסבר נוסף לחשיבות המקצועות שאינם מקצועות ליבה. ניתן למצוא אותו בארצות שמצטיינות במקצועות הליבה במדדים הבינלאומיים, ארצות מזרח אסיה. קוריאה הדרומית, למשל, דורגה במבחן פיז”ה הבינלאומי בשנת 2009 במקום השישי בעולם במדעים, במקום הרביעי במתמטיקה ובמקום השני בקריאה. בשנת 2007, היא דורגה במקום השלישי בעולם במבחן TIMSS. למרות כל זאת, בדרום קוריאה מבקשים ללמוד דווקא ממערכת החינוך הישראלית, שכולנו יודעים שמצליחה הרבה פחות באותם מבחנים בינלאומיים. מה הסיבה לרצון התמוה לכאורה של הדרום קוריאנים? במילה אחת, יצירתיות.
הדרום קוריאנים הבינו שהצלחתם במבחנים הבינלאומיים לא מבטיחה הצלחה בתחומי המדע והתרבות בפועל. הם הבינו, שמדידה אובססיבית בכלים מדעיים יוצרת מערכת המכוונת אך ורק לאותם מבחנים, ולא למציאות. הם הבינו, שמערכת החינוך הנוקשה מדי שלהם מעולה בלייצר רובוטים מבריקי מבחנים, אך כושלת בעידוד אנשים יצירתיים, שיוכלו להתמודד עם בעיות בלתי צפויות במבחן החיים. יצירתיות היא לב ליבה של פעילותם של מורי קרב. גם אם אי אפשר למדוד את התוצרים שלהם בכלים אובייקטיביים, המקצועות האלה לא פחות חשובים ממקצועות הליבה.
אי לכך ובהתאם לכל המובא לעיל, יש לי רק בקשה אחת: אל תאמרו מדריכים, אמרו מורים, ועדיף “מורי קבלן”.
הכותב הוא סטודנט באוניברסיטה העברית וחבר ב – “כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי”. המאמר נכתב על דעתו בלבד, ואין הוא משקף בהכרח את עמדותיו של “כוח לעובדים”


