מחאת אוהלים כבר 63 שנה

בחודש שעבר התבשרנו על תביעת ענק של המדינה נגד תושבי אלערקיב בסך 1,790,000 שקל עבור הריסות הכפר. המדינה עושה כל שביכולתה למנוע מהקהילה הערבית בנגב משאבי קרקע: לאורך שנות המדינה הופקעו מידי הבדואים 97% מאדמותיהם. עתה, במידה שיצטופפו מאד מאד, אפשר יהיה להפקיע עוד 1.5% מאדמותיהם המקוריות. בכדי לקדם מדיניות ציפוף זו, מוכנה המדינה לשלוח מאות שוטרים ובולדוזרים, ולפגוע בזכויות האזרח שלנו: זכותנו למשאבים, זכותנו לקורת גג, זכותנו שינהגו בנו בנשינו ובילדינו בכבוד ולא כבפושעים.

לאחר שלא הצליחו לשבור את רוחנו באמצעות הריסות הכפר החוזרות ונשנות – 28 פעמים בשנה האחרונה – ולא על-ידי מעצרים בזמן ההריסות, עוברת עתה המדינה לשיטה נוספת: פגיעה כלכלית בדמות דרישה ל”פיצויים”. בסכום גבוה כזה, אגב, אפשר היה לפתור בעיות דיור של הרבה מאוד צעירים בישראל.

מדובר ברדיפה של אנשי אלעראקיב בידי הפרקליטות בדרום: גם פתיחת תיקים והגשת אישומים, גם הריסות בתים ועקירת עצים, וגם הגשת תביעות לפיצויים – כביכול על הנזק שנגרם למדינה. אנשי אלעראקיב מסומנים בפרקליטות כאויב לכל דבר, ומצד שני כתקדים וכסמל לשאר הבדואים בנגב.

חשוב לציין, שעד היום הפרקליטות לא זכתה באף תיק בנושא הקרקע באלעראקיב. המדינה השתמשה באדמותינו במשך 63 שנים למרות שהאדמה לא נרשמה כחוק על שמה – מי יתבע אותה על שימוש באדמותינו במשך כל התקופה הזאת? הקק”ל קיבלה את אדמות אלעראקיב בלא חוק ובלי זכות והיא שותפה בהריסת הבתים – מי יתבע אותה על עקירת אלפי עצי זית ופרי והפיכת אלפי דונמים חקלאיים לחורשה? זהו שימוש בכוח החוק היבש של החזק נגד החלש, ובסוף התהליך מצפים אנשי אלעראקיב לצדק ולפיצויים ולא לתביעות ענק מהמדינה.

בזמן שהמחאה משתוללת ברחובות ומוביליה מבקשים בין השאר עוד בנייה, הערבים בנגב לא מבקשים בנייה נוספת ולא עזרה מהמדינה ולא סבסוד קרקע; הם בסך הכול מבקשים לעצור את ההריסה. האבסורד הוא שמאהלי המחאה הם זמניים, אבל אצלנו האוהלים הם הבית הקבוע. אנחנו במחאת אוהלים מתמשכת זה 63 שנים ללא מים וללא חשמל, ללא תשומת לב תקשורתית אוהדת וללא אמפתיה ציבורית. רק כוחות ההרס של המדינה מעניקים לנו תשומת לב מיוחדת.

בימים שאזרחי ישראל מוחים נגד המדיניות של הממשלה המאפשרת העברת עושר מהאזרחים לטייקוני ההון, חשוב לזכור שהאוכלוסייה הערבית בנגב היא הענייה שבאוכלוסיות המדינה – שכן כבר עשרות שנים המדינה מונעת מחברי קהילה זו את המשאבים המינימליים הנדרשים לחיים בכבוד. רוח אנשי אלעראקיב ושאר תושבי הנגב לא תישבר והם ימשיכו להיאבק על זכותם לצדק.

הכותב הוא דובר אלעראקיב וחבר “הכרה עכשיו”