מי שמצפה לשינוי מהותי במדיניות הכלכלית צריך לעקוב אחרי התבטאויותיו של שר האוצר ולהפסיק לצפות. בועדת הכספים של הכנסת השבוע טען השר: “שנים רבות זרקה המדינה מיליארדים לחינוך ולרווחה והם הלכו והידרדרו. לכן, חייב להיות ברור: אנו לא על פלנטה נפרדת. כשאתה קובע אחוז לגירעון אתה עומד מול ארה”ב, הבנקים וחברות אשראי ואתה חייב לעמוד על המלה שלך”. עכשיו הבנתי הבעיה של חינוך ורווחה זה יותר מידי משאבים כדי לשפר אותם צריך לקצץ בהם.
באותו דיון השתתף גם ראש אגף הכלכלה באוצר שאמר את הדברים הבאים: “עליית שכר המינימום תגרום לכך שלמעסיקים יהיה כדאי להעסיק עובדים זרים ולא עובדים ישראלים. קשה לאכוף את חוק שכר מינימום ומספר השעות שבהם עובדים העובדים. מדינה שחפצה בהקטנת הפערים החברתיים, הקטנת פערי שכר וצמצום שיעורי האבטלה של בעלי ההשכלה הנמוכה, צריכה להקטין את מספר העובדים הזרים ולהגדיל את עלות ההעסקה שלהם”. גילינו עוד בעיה שכר המינימום ולא בגלל שאי אפשר לשלם אותו אלא בגלל שמעסיקים לא ישלמו אותו ואז אין מה לעשות, כי אלו יעדיפו להעסיק עובדים זרים. מעסיקים בניגוד לאזרחים רגילים הם יצורים חד ממדיים אשר דואגים אך ורק לרווחים של עצמם. כיון שכך אין לחוקק חוקים שמגינים על עובדים כיון שהמעסיקים לא יקיימו אותם. מי אומר זאת? נציג השלטון שאמור לאכוף את החוק.
אם כבר מדברים על האוצר מתברר שיש שם ויכוח בין החשב הכללי לממונה על התקציבים בנושא תת הביצוע של תקציב ב-2005. שניהם מסכימים שהיה תת ביצוע אבל לא בכמה. החשב מחשב ומוצא את הסכום 30.5 מיליארד והממונה טוען שזה רק 6.1 מיליארד. מחילוקי דעות אלה אין לדעת את המצב לאשורו. אם בדבר כה פעוט הפער הוא כזה גדול מה יהיה בנושאים יותר חשובים? האם באמת כל כך מסובך לדעת כמה כסף יש בקופה. או שמא, כרגיל, כל אחד עובד אם בסיס אחר וגוזר את תת הביצוע באופן שיתאים למטרתו.
זה מזכיר לי שכשערכתי מחקר בחברת החשמל הגדולה בקליפורניה, לפני שנים, ניסתה ההנהלה לבדוק כמה עובדים יש בה וגם שם היו חילוקי דעות, האם זה 26000 או 22000 או כל מספר אחר. אותם אלה שאינם יכולים להחליט כמה עובדים יש להם או עד כמה בוצע התקציב יופיעו אחר כך כיודעי כל ויסבירו לפשוטי עם עד כמה הם יודעים לאן הם הולכים ומה ההשלכות של מדיניותם.
כזכור בכנס קיסריה הכריז שר האוצר שהוא מאוים. כמובן שכל כלי תקשורת דיווח על כך בהרחבה כך שלא נשאר זמן לדון בדברים האחרים של השר. מתברר שהיועץ הממשלתי לממשלה לא התרשם מהסיפור הזה ולא פתח בחקירה. יש שתי אפשרויות האחת, ששר האוצר בציניות או בפאניקה ניסה להעמיד את עצמו במקום של שר האוצר הקודם, שכזכור, הוצע לו שוחד או מעין שוחד. השנייה, שהיועץ המשפטי לממשלה מעורב בהשחתת השלטון בישראל בכך שאינו מאמין לסיפורי שרי האוצר. תחשבו לבד איזו מהאפשרויות מתקבלת יותר על הדעת.
אותו מאוים מתגלה במלוא אנושיותו בשיחה עם חסיבה סוויסה זו שעבדה 40 שנה בביקור חולים וכעת צריכה להתחנן, יחד עם עובדים ועובדות רבים, כדי שתשולם לה הפנסיה. הנישא מעם אוחז בכתפה, מזמין אותה למשרדו, בלי לקבוע תאריך לכך, מברר את מוצאה ומבקש, דורש, שתביא משהו מרוקאי כאשר תבוא למשרדו (תגובות לדברי השר). יתכן שתאוותו של השר למשהו מרוקאי יזרז את קיום הפגישה. בראיונות עם גמלאי ביקור חולים שמעתי שהם חשו שסוף סוף מישהו מתייחס אליהם, בניגוד לשר האוצר הקודם. מי שזכויותיו נרמסות מסתפק, בצדק, גם ביחס שהוא, לכל הדעות, פטרוני ומתנשא, העיקר שתיפתר הבעיה. בעולם מסודר עובדים אלו לא היו צריכים כלל להגיע למצב כזה.