עזבו את החרדים

ביהמ”ש לעניינים מינהליים  (עת”מ 55600-10-10) דחה עתירה לחיוב מוסד חינוך חרדי לקבל תלמיד, ילד בן שש, ללימודים במוסד. בית המשפט קיבל את עמדת המוסד לפיה אי-קבלת התלמיד נבעה מאי התאמה בין אורח חייה המסורתי של משפחתו לבין רוחו הדתית – חרדית של המוסד. נשמע לכם מוכר? אתם כבר מתעצבנים על החרדים האשכנזים האלה הגזעניים באופן כה בוטה וגלוי ? בדקו שוב, כי במקרה זה מדובר בסירוב של מוסד מרכז המעיין – מוסד חרדי “ספרדי” לקבל תלמיד שגם הוא ככל הנראה ממשפחה מזרחית.

פסק הדין הזה מחזק אצלי מסקנה שלא בדיוק עולה בקנה אחד עם סדר היום של צדק חברתי ושוויון בתחום החינוך. במילים אחרות, מה שאומר אולי לא יהיה פופולארי בקרב פעילים שאני שותף במאה אחוז לתפיסת עולמם בתחום החינוך. רבות דובר על אפליית הילדים והילדות המזרחיים בבתי הספר החרדים ושל בית יעקב בפרט. לי יצא להכיר את הנושא לא רק דרך האינטרנט אלא גם במפגש עם קבוצות הורים שהתלוננו על אפליה בהמשך לעבודת האגודה לזכויות האזרח בנושא שבזכותה נקבע פסק הדין המקורי אשר אסר על אפליית ילדים מזרחים בבתי הספר הללו באמצעות שימוש בכלי המכסה או בכלי של התאמה לרוח בית הספר.

הטענה של העותרים לפיה הילד נפסל משום שמשפחתו היא משפחה חד הורית נדחתה על-ידי בית הדין, ובמקומה התקבלה הטענה לפיה הוא נפסל על רקע מידת הדתיות של האם ונקבע כי פסילה זו הייתה לגיטימית. בינינו, מה זה משנה?  פסילה על בסיס “מסורתיות” בלתי מספקת היא יותר טובה מפסילה על בסיס מבנה המשפחה? שתיהן דומות מאד מבחינת ההיגיון החברתי. שתיהן דוחות את השונה ומרחיקות את השוליים הרחבים של החברה הדתית, במקרה זה, הדתית מזרחית שנמצאת ביחסים עם החרדיות המזרחית.

אני טוען שמקרה זה ומקרים אחרים שאני מכיר מאירים באור אחר לגמרי את המאבק של החרדים הספרדים נגד אפלייתם במוסדות החינוך החרדיים האשכנזיים. בעיני ראוי להטיל ספק אם מאבק זה באמת משתלב במאבק המתיש וארוך השנים נגד הסללה בחינוך – הסללה עדתית מעמדית. כי מה נמצאנו למדים במקרה זה? שהחרדים הספרדים נמצאים בשני תהליכים חברתיים חשובים: הראשון מהווה את הניסיון להתקבל כבעלי מעמד רוחני סמלי בתוך החברה החרדית ולא להישאר בשוליה של החברה החרדית. השני, בו זמנית, על מנת שזה יקרה, הם  צריכים להתבדל מ”עם הארץ” הספרדי (בזכותו הם עלו לגדולה פוליטית) ולמעשה להפעיל עליהם את אותה הסלקציה שלה הם מתנגדים כאשר היא נעשית על רקע עדתי מצד המוסדות החרדיים.

רבים, כולל הנאבקים נגד גזענות, בקרב החרדים-דתיים מזרחים מקבלים בשתי ידיים את ההיגיון האליטיסטי לא רק בתחום החינוך אלא בתחום הזהות שלהם בתחומים רבים אחרים.
אולי צריך לשאול את יואב ללום מה ששאלתי קבוצות הורים שהגיעו אליי – אילו הייתה האפשרות בידיכם להקים בית ספר לבנותיכם ובניכם, האם הייתם גם אתם מקימים אותו באמצעות כלי סלקציה? ודאי, ענו לי, רק שהיינו מוצאים איך לעשות את זה בלי שימוש בהגיון עדתי. היינו למשל קובעים מבחנים לרמה דתית-רוחנית וכיוצא בזה. אז זאת בדיוק אותה שיטה שגורמת לכך שבמודיעין עלית שכונה שלמה נחשבת לא ראויה להיכנס לשום בית ספר חרדי המחשיב את עצמו.

נאמר עוד מילה על מודיעין עלית – עוד מקרה שממחיש את התהליך הזה ואת המורכבות הזאת ברמה שכלל לא עלתה בתקשורת החילונית או בתחומי הפעילים לצדק חברתי. במודיעין עלית נוצרה אותה מצוקה בשל סירוב מוסדות בית יעקב לקלוט את כל המזרחים שרצו להירשם ורצו רבים להירשם. הלחץ הלך ועלה והמכסות לא הועילו. מה עשו  הרבנים המקומיים? הקימו סמינר נוסף של בית יעקב שמיועד לבנות ספרדיות. אלא מה? כדי שזה יהיה סמינר נחשב שרוצים ללכת אליו, הוא חייב להיות קטן וסלקטיבי מבחינה רוחנית (חלילה לא עדתית, הרי כאן מדובר על סמינר לספרדיות) וכך שוב אין סיכוי לבנות שכונה מסוימת במודיעין עלית להתקבל לסמינר שמיועד בדיוק לבנות ספרדיות.

איך יודעים שהסמינר טוב ושווה את המאמץ לנסות להתקבל אליו ? בכך שרבים לא מתקבלים אליו. לפני הצקצוקים וקריאות השבר כדאי לבחון את העניין בעין מפוכחת. שמא יש מי שסבור שניתן להפעיל קריטריון אובייקטיבי של “רמה רוחנית” או “רמה דתית” שלא יעשה “פרופיילינג” עדתי או קהילתי אחר למשפחת המועמד לבית הספר? אולי אנחנו צריכים לעזוב את החרדים, ובכללם את המזרחים המתחרדים לנפשם. אולי זאת הבחירה שלהם להפוך  לחלק מחברה כה מורכבת ששאלות הבידול הרוחני הן שאלות המגדירות אותה.

אולי צודקים החרדים שבאו לבית המשפט במקרה של עמנואל, וביניהם ספרדים, כאשר אמרו שיש כאן השלכה וצביעות ברורה. במקום להיאבק בהסללה ובגזענות הסמויה בתוך החברה והמערכות החילוניות והממלכתיות דתיות, נטפלים כולם לגזענות הגלויה של החרדים. אבל זו האחרונה מונעת מכוחות אחרים. אולי יש בה מרכיבים של גזענות מוכרת כלפי חוץ. אבל בעומק הדברים, לא זה הסיפור של החברה הישראלית ושל המבנה המעמדי-גזעני שלה שבו נשבענו להילחם.