על הסחיטה: משל הלימונים

לא מזמן קיבלתי משכנתי מסחטת הדרים מסיבית מהדור הישן והטוב. מהר מאוד טיפסתי מעל לגדר שניצבת בין חצרי לזו של השכן, שם גדל עץ לימון פראי ועמוס עד להתפקע, ואספתי את פירותיו. זה כבר חצי שנה כמעט שעשיתי לי מנהג לסחוט כמה שיותר. אני מניח לימון לימון על משטח עץ החיתוך העשוי במבוק מהסוג הזול, כזה שלאחר הבלאי אפשר לוותר עליו, להשליכו לפח ולקנות אחד תחתיו. עם הזמן גם רכשתי לי אוסף סכינים, לא מאלה היקרות, כאלה שאפילו מוצאים באיקאה, אלה עם ידית הסיליקון שמתפקעת לאחר כמה הדחות. מה שטוב בסכינים הללו שהן נענות גם למשחזת הפשוטה.

הלימונים מתמסרים לתנוחת השכיבה, הם לא מתגלגלים ימינה או שמאלה, אלא נותרים שם ממתינים לשחיטה. לעיתים אני מבקש להפגין מיומנות כמו בנינג’ה. אני מחליק, כמו על המסך, את להב הסכין על בטן הלימון והופ! נוצר חתך נקי נקי וישר. אני עובר קליפה, בשר ושוב קליפה ומחכך במשטח הבמבוק. לרוב אני משאיר שריטות. אלה מאוד בעייתיות, בעיקר כשאני חותך סלק ודמו מתנקז לתוכן ואז קשה לשוטפו, במיוחד אם לא מקרצפים מייד.

את החצאים אני מניח על צלחת הסחיטה החרוטית והמנוקבת. לאחר מכן אני מוריד את הידית שדי מהר סוגרת על חצי הלימון, ובמכת ברק, או חרב ברזל, הוא נמעך בין הפטיש לסדן ומתחיל להתיז את נוזליו לחור שבתחתית. מרוב התלהבות אני לעיתים שוכח להניח מכל לאגור בו את הנוזל. או אז הנוזל ניתך על המשטח הלבן, ומתחיל גולש אל כיוון הכיור. פטרוניתי ממש מתפרצת עליי כשזה קורה. איך אני מעז לזהם כך את הטבח. כן, אפשר להתפרע, לשטח ולמעוך אבל חובה שהכל יתנקז אל מכל קיבול. ניקיון כפיים ומוסר הם נס הנישא אל על.

ביכולתי לרדת כך על פירותיו של עץ שלם, חלק אפילו אני עורם כמה קליפות שכבר סחטתי, אחת בתוך האחרת, כמו ערמת פגרים: לוחץ והקרביים נשפכים. לעיתים הלימונים משיבים אש. חלק מהנוזל הארסי האגור בנקבוביות הקליפה ניתז בחזרה אליי. מן הנדיר שטיפה כזו מוצאת את דרכה, ממש בכינון ישיר של צלפים, אל עיניי, מתחת למשקפיים. ואז אני עוצר לרגע את השחיטה, ושוטף את העין במעט מים זכים. וחוזר עם תשוקה גוברת לרסק ולמחוק.

מרוב שהלימונים מתמסרים לריסוקם במוט הזקור מעלה, שחודר לנשמתם ומבתקם, אני מתפתה לתעד את האירוע בנייד. כך אני גאה בפומבי ומעלה לטיקטוק סרטון, שבו בדרך אגב ובלי משים אני מעלה חצי עיר באש ועשן. לעיתים אני אף בוחר באפשרות הצילום האיטי, זה ממש מאדיר את הפעולה ומראה את עוצמתי. מי הוא נבוכדנצר לעומתי, מי הוא פרעה או טיטוס, הם לא חלמו על פרומיל מהעוצמה שבידיי.

אך אני חייב לציין שלעיתים אני מרגיש מעין מכה בכתף, במיוחד לאחר שאני מניח כמה חצאים זה מעל זה ומוריד עליהם מכה אחת. אז האיברים מתפזרים לכל עבר יתר על המידה וקשה להסתיר את הראיות. הם נמרחים על החלון ואופיים העיסתי מאוד מקשה עליי לנקותם. ועם זאת, מי יכול לעצור בעדי? השכנה הנדיבה הבטיחה לשלוח מסחטה יותר משוכללת, כזו עם מנגנון הידראולי שידרוש רק נגיעה. אך היא ביקשה שאפסיק להעלות סרטונים ודרשה שאניח כלי קיבול די רחב מתחת, מאחר שחלק מטרוניות זוגתי הגיעו להאג, שם כבר יותר קשה להפעיל וטו. בינתיים, עד השכלול הבא, הנחתי ערמות על גבי ערמות, אולי איזה מיליון וחצי בקערות שונות, חלקן כבר התייבשו וצורתן דומה יותר למוזלמן מאשר ללימון חמוץ.