• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

על העיוורון

השמאל מיהר להגן על עמוס עוז, שרק רצה שברגותי יבין את “הסיפור שלנו”. אבל ההשלמה עם ה”שלנו” היא הדבר הבעייתי באמת
אורלי נוי

המועמד הנצחי לפרס נובל לספרות, עמוס עוז, הצליח לעורר סערה בכוס תה כששלח עותק מספרו “סיפור על אהבה וחושך” למנהיג הפלסטיני הכלוא מרוואן ברגותי, בצירוף ההקדשה “הסיפור הזה הוא הסיפור שלנו, ואני מקווה שתקרא אותו ותבין אותנו יותר טוב. בתקווה שתראה בקרוב שלום וחופש”. עם היוודע מעשהו הנועז והחתרני, היה מי שהתלונן על השתתפותו המיועדת של עוז בכנס הוקרה לרופאים מצטיינים באסף הרופא, והכנס בוטל.

על פניו, מדובר בעוד סיפור זניח על סופר עם יומרות נצחיות לאיזו אמירה מלאת משמעות והרת גורל, שלא השמיע מעולם מלה שלא היתה זוכה לברכתו של אחרון המפא”יניקים. נו, עמוס עוז. גם ההתגייסות האוטומטית של הימין נגד השמאלן דמיקולו מביכה במידה בה היא צפויה. מה שבכל זאת גרם לי לאכזבה מסוימת, שגם היא נאיבית וילדותית במידה רבה בדיעבד, היה המאמר שפירסם בהארץ גדעון לוי בעקבות הפרשייה המדוברת.

לוי מתקומם נגד רדיפתו של עוז (“ציד מכשפות”), נחרד מכך דווקא על רקע היותו של עוז ציוני אדוק ופטריוט בנשמה. הוא מכיר בעובדה שעוז לא היה מעולם רדיקלי, ואף מזכיר את תמיכתו המבישה במבצע עופרת יצוקה. אבל הנקודה היחידה שמצליחה לחמוק מבעד לחושיו הביקורתיים של לוי היא עצם היומרה – הפומפוזית, הנרקיסיסטית, המגלומנית – של עוז להציג את ספרו כ”סיפור שלנו”. הסיפור שלנו. של מי בדיוק? אני לא יודעת מה לגבי לוי, אבל הסבתא שלי מעולם לא הכתה במצעיה מדי בוקר על מנת לנער מהם את הלבנט; בני משפחתי מעולם לא התגוררו ברחובות שנקראו אחר כך על שמם, ולא, גם היחס שלנו אל המרחב כאן לא נגזר מטראומת השואה והשמות שהיא חוללה בנפשם של הניצולים.

בכל זה אין, כמובן, להפתיע ככל שהדברים נוגעים לעוז עצמו: עבודתו הספרותית שיקפה היטב מאז ומעולם את הבוז המתנשא שהוא רוחש לערבים ולמזרחים. דווקא תגובתו של גדעון לוי היא שמגלמת את הנקודה החשובה ביותר לטעמי בכל הפרשה הזאת: האבסולוטיות של האופי השבטי של השמאל הישראלי. הקונפורמיזם הלאומני והמתחסד של עוז לא יפריעו לאדם ביקורתי באמת כמו לוי, ברגע האמת, לאמץ את הסיפור של עוז כ”סיפור שלנו”, מתוך עיוורון מוחלט למחיקה הטוטאלית של כמחצית האוכלוסייה היהודית בתוך הסיפור הזה. כי לפני הכל ואחרי הכל, עוז ולוי חולקים סיפור משותף שהוא-הוא הנרטיב הרשמי של הארץ הזאת.

זה גם המסר לשכנינו הפלסטינים: אם אתם רוצים להבין מה קורה כאן, עם מי יש לכם עסק ומי מחזיק את המפתח לעניינכם, תלמדו את “הסיפור שלנו”. והמסר הזה, מסתבר, מחלחל היטב: “סיפור על אהבה וחושך” תורגם לערבית ביוזמתו ומימונו של עו”ד אליאס חורי, איש יקר ששכל את בנו והקדיש את פרויקט התרגום לזכרו, גם כן מתוך אמונה שהספר מהווה איזה מפתח להבנת “הסיפור שלהם”; תרגום ערבי לספר עברי שזועק כל כולו ביידיש.

כרירת מהדורה מיוחדת של "סיפור על אהבה וחושך" לעמוס עוז
כנראה שיעניין אותך גם: