עשירים נקודה גוב
לפני כמה ימים התחלתי לקרוא את הספר 23 Things They Don’t Tell you about Capitalism. בספר מוצגות עשרים ושלוש אמירות מקובלות על הקפיטליזם והשוק, ולצידן מופיעות ההפרכות שלהן. הראשונה בהן טוענת שאין דבר כזה שוק חופשי, אחרת שמכונת הכביסה שינתה את העולם יותר מהאינטרנט והפרכה נוספת – שהפיכת עשירים לעשירים יותר, אינה גורמת לכולנו להיות עשירים ואפילו להיפך.

והנה אתמול פורסם שעשירי ישראל התעשרו בתשעה מיליארד דולר בשנה הקודמת, שמחה וששון. ישראל היא במקום התשיעי בעולם במספר העשירים שלה יחסית לאוכלוסייה, אכן הצלחה כבירה. למה הצלחה? כיון שהתעשרותם מראה לנו שהמדיניות הכלכלית הננקטת בישראל מצליחה כשעושים הכל כדי שהעשירים יתעשרו, וזה אכן קורה. אם לחילופין היו נוקטים במדיניות שבה המטרה הייתה להגביר את השוויון ולהקטין את העוני גם זה היה קורה, וזו בכל זאת נקודה אופטימית.
מדינת ישראל בחרה במדיניות כלכלית המבוססת כולה על אמונה בשוק החופשי, קרי שרוב הפעילויות צריכות להיעשות בשוק הפרטי ועל הממשלה להימנע ממעורבות בו, על מנת שזה יתממש, על הממשלה להשקיע חלק קטן והולך מהתוצר בשירותים חברתיים כמו חינוך, בריאות ושירותים אחרים. כדי להמריץ את המגזר הפרטי לפעולה, יש להפריט פעולות של הממשלה ולהפחית מס לאותו מגזר, כי זה כידוע אינו פועל ללא תמריץ כספי מספק.
בדיוק כך, תאגיד כמו “החברה לישראל” נהנה מהטבות של יותר ממיליארד שקל לשנה, “טבע” זוכה לשני מיליארד שקל לערך של הטבות, ו”אינטל” שכבר קיבלה מעל למיליארד דולר בהטבות, עדיין מבקשת ומקבלת סכומים לא מבוטלים. חברות אלה ותמריציהן אמורים להיטיב עם כולם, אך זה לא ממש קורה בפועל ואין גם שום סיבה שיקרה.
הטענה היא שיעילותו (מה זה?) של השוק הפרטי תגביר את הצמיחה ואז ייצאו כולם נהנים. אבל מה לעשות שהדרך הזאת פועלת כך שהיא תעשיר את העשירים ממילא, והיתר – את מי הם ממש מעניינים? ידוע שהמעמד הבינוני מתכווץ, שהעוני הוא בשיעור בלתי מתקבל על הדעת במדינה עשירה כמו מדינת ישראל, כפול מאשר במדינות המפותחות האחרות, ושמערכות חשובות כמו חינוך ובריאות אינן פורחות ואולי להיפך. שלא לכתוב על אותם שירותים שהופרטו והאיכות שלהם מתחת לאדמה.

המשבר הכלכלי של 2008 היה צריך לשנות משהו, אבל הממשלה פעלה היטב כדי לחלץ מן הבוץ את העשירים ואת המערכות המשמשות אותן כדי להתעשר, גם בשעת משבר. הם או השוק אמורים לדאוג ליתר הדברים: צמיחה, אבטלה, עוני ושאר מרעין בישין. לממשלה, לעומת זאת, אסור לפעול ישירות כי אז היא תפר את חוקי הטבע של הכלכלה. לא משנה שאלה אינם חוקים ובטח לא טבע.
כל זאת למה? כי אין בשטח, בעיקר בישראל, תפיסת עולם שאמורה לטעון את מה שאני טוען כאן באופן נגיש. לעיתים, כאשר אני מדבר בפני קהלים שאמורים להיות ביקורתיים אני חש שגם שם האמונה התמימה בשוק קיימת כאיזו תפיסה שאין שום דרך להתמודד איתה אלא בהצטרפות לקהל מאמיניה.
את האמונה התמימה בכוחות השוק צריכה להחליף ההבנה שהשוק אינו קיים אלא כתוצר של החלטה חברתית. שום משתנה במארג הכוחות הכלכליים אינו קבוע מראש אלא מהווה תוצר של החלטה של יחידים ושל החברה בה אנו חיים. עד עכשיו בחרנו, ביודעין או שלא, בדרך אחת. הגיע הזמן לשנות כיוון, כי העשירים שבקרבנו דואגים די לעצמם ואל לנו להתרשם מהבכיינות שלהם. אם אנחנו רוצים להקטין את אי השוויון, יש לפעול ישירות בנושא, למשל להשקיע בחינוך כמו שצריך, עד כדי כך שמוצאו החברתי של התלמיד יאבד ממשמעותו. יש לדאוג לכך שלעובדים תהיה עוצמה מספקת כדי לקבל את חלקם ברווחים. דרך טובה לכך היא התארגנות, ותפקידה של המדינה לדאוג שיהיה קל להתארגן.
מי שרוצה להקטין את ממדי העוני, לא צריך לחכות עד שהעשירים יתעשרו ובטובם יעניקו לאחרים משהו. מטרת המדיניות צריכה להיות הקטנת העוני, וזה אמור להיעשות באמצעות הכשרה מקצועית, חיזוק כוחם של העובדים והגדלת קצבאות. פטנטים שוקיים לא עבדו ואין סיכוי שיעבדו בעתיד.
העובדה ששועי ישראל מתעשרים מהווה סימן לכשל של הבחירה במדיניות ממשלתית קלוקלת שצריך לשנותה. ראיתם? לא כתבתי כלום על העשירים עצמם, כי מהם איני מצפה לכלום והם ממש לא מעניינים אותי.


