אזעקת הרגעה מרובע רוזנגורד

ב-9 באוקטובר, בשעה 18:00 לערך בשכונת הרגורדן (Herrgården) שברובע רוזנגורד (Rosengård) בעיר מלמו שבדרום שבדיה, שניים או שלושה צעירים תקפו אותי. בלי הקדמות וללא שום שיג ושיח הם הפילו אותי על האדמה ובעטו לי בראש עד שאיבדתי את ההכרה. כמה דקות מאוחר יותר מצאתי את עצמי ישוב על ספסל איפשהו כששני צעירים בווסטים אדומים ממעין משמר אזרחי מקומי, כנראה ממוצא סומלי, מנגבים לי את הדם מהפרצוף ואומרים לי בשבדית ואנגלית שהזמינו משטרה ואמבולנס. כעבור זמן קצר ביותר הגיעה ניידת עם שני שוטרים ומאחוריה אמבולנס. לקחו אותי לאמבולנס ושם השוטרים חוקרו אותי בנימוס על מה שקרה. הסברתי שתקפו אותי מאחור, שאני לא ממש זוכר את הפרצופים ושלא לקחו לי כלום. לא כסף, לא דרכון ולא את הטלפון הנייד שבאמצעותו צילמתי כמה תמונות בשכונה. “הם כנראה לא רצו שתסתובב שם בשעות האלו ותראה מה הם עושים”, סיכמו השוטרים בקצרה את האירוע. הם החתימו אותי על איזשהו טופס, ביקשו רשות להסתכל בתמונות הגינות והבניינים שצילמתי למרות שאין בתמונות אנשים, אמרו “ייתכן שנתקשר אליך אם יהיו לנו שאלות נוספות”, והעבירו אותי לאחריות החובשים שבאמבולנס.

בשלב זה הובאתי אל חדר המיון בבית החולים האוניברסיטאי במלמו והפכתי למטופל של מערכת הבריאות הציבורית השבדית. מערכת בריאות ציבורית שהיא “חלומו הרטוב” של כל סוציאל-דמוקרט טוב. הכול מצוחצח, מרווח, בתוך פחות משעה הכניסו אותי לצילום סי-טי. לא פחות מארבעה רופאים ורופאות מומחים/ות מתחומים שונים בדקו אותי במהלך שלושת הימים הקרובים. אין חולים במסדרון. אין תור של יותר משניים-שלושה לפניך. האחיות אמפתיות מאוד. הצוות מציע לך שתייה ושואל אם אתה רוצה לאכול משהו. הכל בחינם או בתשלום סמלי עבור תושב שבדיה, ובתשלום צנוע מאוד, שאף אחד לא בודק אם באמת שילמת, עבור מי ששוהה על אשרת תייר. זאת יכולה אולי להיות פתיחה למאמר על כישלונות חברת ההגירה השבדית. אלא שהדברים רחוקים מלהיות חד-משמעיים.

השכונה הענייה ביותר בשבדיה

באחרונה זכתה שבדיה להיות מוגדרת (אפילו על ידי ה”אקונומיסט” השמרני) כמדינה השוויונית בעולם וכמודל שיש מה ללמוד ממנו. זהו אי-דיוק קל מאחר ונורבגיה עברה את שבדיה בשנתיים האחרונות ברמת השוויון הכלכלי. אבל אמת היא שהשוויון הכלכלי בארצות סקנדינביה יציב ואלו הן ארבע המדינות השוויוניות בעולם. הג’יני (מדד שוויון כלכלי סטטיסטי הנע בין 0 המבטא שוויון מוחלט ל-1 המבטא אי-שוויון מוחלט) עומד בשבדיה נכון לשנת 2011 על 0.244 להכנסה הפנויה ועל 0.1175 להכנסה כולל שירותים ציבוריים אזרחיים והשקעה. הנתון המקביל בנורבגיה הוא 0.229 ו-0.11, בדנמרק 0.278 ו-0.135 ובפינלנד 0.258 ו-0.144 בהתאמה.

לעומת זאת, בישראל שבתחומי הקו הירוק כולל מזרח ירושלים וההתנחלויות וללא יישובים בדואיים לא-מוכרים, הנתונים הם 0.378 ו-0.25 בהתאמה. אפילו במזרח גרמניה, המדינה “הקומוניסטית” השוויונית ביותר, חלוקת ההכנסות לא היתה שוויונית יותר מאשר בשבדיה או בנורבגיה של היום.

כמו כן, שבדיה היא כיום חברה לא הומוגנית אתנית. זו חברה שמקדמת באופן פורמאלי את אידיאל הרב-תרבותיות ומהווה יעד מרכזי להגירה ממדינות עניות. כ-20% מאוכלוסיית שבדיה הם דור ראשון או שני של מהגרים. מתוכם מוצאם של כ-500 אלף (קצת פחות מ-6% מאוכלוסיית שבדיה) הוא ממדינות עם רוב מוסלמי – בעיקר עיראק, לבנון, איראן, אפגניסטן וסומליה. הם לא הגיעו כמהגרי עבודה אלא כפליטים מאזורי מלחמה הזכאים בשל כך לקבל באופן כמעט מיידי תושבות בשבדיה, ותוך חמש שנות שהות גם אזרחות. רובם הגיעו לשבדיה במהלך עשרים השנים האחרונות.

הרגורדן היא השכונה הענייה ביותר בשבדיה. חיים בה כ-5,000 מתוך חצי מיליון המהגרים מארצות בעלות רוב מוסלמי, המהווים 98% אחוז מתושבי השכונה. במובן זה הרגורדן היא מקרה קיצון שמזמין פרנויות כמו זו שהופיעה אצל צבי יחזקאלי, שחלק ניכר מהמיני-סדרה שלו בערוץ 10 על “סכנת האסלאם באירופה” צולם בשכונה. רובע רוזנגורד, ששכונת הרגורדן היא חלק ממנו, קיבל מהשכונה את המוניטין המפוקפקים שלו – אבל מלבד הרגורדן זהו רובע נינוח למדי. מבין 70 השכונות העניות בשבדיה, 5 נמצאות ברובע זה ו-21 בעיר מלמו כולה. אולם המונח “שכונה ענייה” בשבדיה הוא, להוציא המקרה של הרגורדן, מונח יחסי מאוד.

>>>לסרטון בשבדית של עיריית מלמו המציג את רוזנגורד, חמש הדקות האחרונות מראות את הרגורדן

ב-70 השכונות העניות חיים כחצי מיליון בני אדם. בין 40 ל-90 אחוז מאוכלוסיית השכונות הללו הם מהגרים דור ראשון ושני וכמחצית מהמהגרים הללו מוצאם מארצות עם רוב מוסלמי. כלומר רוב תושבי שבדיה שמקורם במדינה עם רוב מוסלמי אינם חיים באחת מהשכונות העניות הללו. ב-69 מהשכונות צפיפות הדיור הממוצע נעה בין 1.15 נפשות לחדר, (Rinkeby שבשטוקהולם), ל-0.7 נפשות לחדר, (Nydala שבמלמו). הממוצע של כל השכונות הוא כ-0.95 נפשות לחדר. הממוצע השבדי הכללי הוא 0.7 נפשות לחדר. לשם השוואה, בישראל בשנת 2010 צפיפות הדיור הממוצעת היא 0.88 נפשות לחדר, ובעשירון התחתון צפיפות הדיור הממוצעת היא 1.65 נפשות לחדר ובזה שמעליו 1.42. רמת האחזקה של הבתים בשכונות הללו, רמת האחזקה הסביבתית ורמת הגינון גבוהה מאוד.

ההכנסה הפנויה הממוצעת בשכונות אלו היא בסביבות 70% מהממוצע השבדי וקרוב ל-85% מהממוצע כאשר מביאים בחשבון את השירותים הציבוריים האזרחיים וההשקעה. שיעור התלמידים המפגינים ידיעה טובה בשבדית, אנגלית ומתמטיקה בתום תשע שנות לימוד נע בין 70 ל-80 אחוז לעומת ממוצע שבדי של כ-90%, והפער בשיעור הממשיכים ללימודם אקדמאיים ביחס לממוצע השבדי גם הוא אינו גבוה יותר. שיעור המועסקים מהאוכלוסייה בגיל העבודה נע בין 40 ל-60 אחוז לעומת ממוצע שבדי של 74.6%, כאשר בישראל הנתון הממוצע הוא 60.9%. כמו כן השכונות הללו מתבלטות באחוז הגבוה יחסית של מקבלי “השלמת ההכנסה”. בין 12 ל-33 אחוזים מאוכלוסייתם לעומת כ-6% בממוצע ארצי בשבדיה. השלמת הכנסה בשבדיה היא בעצם קו העוני הפורמאלי, כלומר רמת ההכנסה הנמוכה ביותר המובטחת לכל אדם. הסטנדרט מוגדר באופן ארצי כאשר מרכיב הדיור נקבע בכל עיר בנפרד בהתאם לרמת מחירי שכר דירה המקובלים, שהם די דומים ברחבי שבדיה. (כל הנתונים לקוחים מעיריית מלמו – סטטיסטיקות לפי רבעים, שנתון סטטיסטי של גטבורג לשנת 2012, שנתון סטטיסטי של שטוקהולם לשנת 2012, מערכת סטטיסטיקות על פי רבעים של מחוז שטוקהולם)

לדוגמה, במלמו נכון לשנת 2012, על פי ההנחיות העירוניות השלמת הכנסה למשפחה בת ארבע נפשות כוללת סיוע בשכר דירה בהיקף של 4,150 ₪ לחודש (לפי שער של 0.5 ₪ לכתר שבדי), האמור ברוב שכונות העיר להספיק לדירה בת ארבעה חדרים כולל הוצאות חימום והוצאות נלוות; כיסוי מלא של הוצאות החשמל והמים; הוצאות אחרות של כ-6,600 ₪ לחודש; כיסוי כל ההוצאות על נסיעה לעבודה, אם יש; ביטוח דירה; חברות בארגון עובדים; השתתפות עצמית במעונות יום; בריאות טיפולי שיניים למבוגרים; נסיעות לצורך ביקור קרובי משפחה בעיר אחרת והוצאות נוספות בהתאם לאישור העובד הסוציאלי האחראי. סך הכול כחמישים אחוז מההכנסה הפנויה הממוצעת למשפחה שבדית בת ארבע נפשות.

כאמור, הרגורדן היא מקרה שונה. 66% מתושבי הרגורדן מקבלים השלמת הכנסה ורק 16% מהאנשים בגיל העבודה מועסקים. צפיפות הדיור בשכונה עומדת על כ-1.4 נפשות לחדר, בין השאר עקב מסורבי מקלט פוליטי הממשיכים לגור אצל קרובי משפחתם בשכונה. ההישגים הלימודיים נמוכים עד כדי כך שהם מורידים את אחוז בעלי הידיעה הטובה בשבדית אנגלית ומתמטיקה בכלל רובע רוזנגורד לכ-60%. רמת אחזקת הבתים והגינון בשכונה אינה נופלת משמעותית מזו של יתר שכונות מלמו. לא ראיתי דלתות או חלונות שבורים. אין לכלוך. כמעט שאין גרפיטי והגינות ומתקני המשחקים שלמים אף הם.

אולם, המעבר מהשכונה הסמוכה אורטגורדן (Örtagården), שגם היא אחת משבעים השכונות העניות בשבדיה, (92% מהגרים, כ-50% מהם מארצות עם רוב מוסלמי), מורגש היטב. באורטגורדן ניכר כי לא היה צריך לתקן מחדש את הגינון המאוד מטופח. גני המשחקים בשעות אחר הצהריים שבהן עברתי בשכונה היו מלאים בילדים. ברחובות היו גם הרבה רוכבי אופניים ומספר אנשים שעסקו בספורט. בעת הכניסה להרגורדן קידם את פניי ריח דומה לזה של שריפת קוצים. כמה ילדים רכבו על קטנוע ומלבדם כמעט שלא נראו בשכונה ילדים משחקים. לעומת זאת, אפשר היה לראות בשכונה לא מעט צעירים שהסתובבו בצמדים או בשלישיות במה שהיה נראה כשוטטות לא מוגדרת. אגב, כל השכונה כולה אינה אלא רחוב אחד בצורת ח’. לא הבחנתי בשיעור יוצא דופן של עוברים ושבים בלבוש מסורתי, ולמען האמת מה שבלט בעיקר היה מיעוט האנשים ברחובות בשעת אחר הצהריים המאוחרת. זה לא נראה כאזור מלחמה, כפי שכינו את השכונה אחדים מהשבדים הותיקים שיצא לי לדבר איתם בימים הבאים. אך בשבילי כזר במקום, היה משהו מפחיד ומעט מלחיץ בשכונה. וכמובן היתה האלימות הפתאומית בסוף.

פריחת הימין הקיצוני

מטבע הדברים, השיחה עם כמעט כל מי שדיברתי איתו במלמו לאחר המכות נגעה לרוזנגורד – כאשר ההבדל בהתייחסות של שבדים ותיקים לבין ההתייחסות של דור ראשון ושני למהגרים היה בולט. הוריה של אחת האחיות שטיפלו בי בבית החולים מתגוררים ברוזנגורד. האחות, צעירה ממוצא ערבי, תיארה את הרובע כמקום בטוח למעט “אותם צעירים מטומטמים ובטלנים בהרגורדן שמוציאים שם רע לרובע”. לדעתה, “אם לממשלה ולעירייה היה קצת שכל היו מטפלים בהם ביד קשה במקום כל פעם לתקן אחריהם מחדש את הגינות ומתקני המשחקים”. כמו לאחות, גם לרופא בחדר המיון ולאחד המתמחים שטיפלו בי (שניהם ממוצא ערבי) היה חשוב להדגיש כי פשיעה אלימה במלמו היא היוצא דופן ולא הנורמה. כל הצוות הרפואי שעימו דיברתי היה מודע להיותי אזרח ישראלי.

מצד שני, היא ציינה כי מאז המהומות שהתרחשו בהרגורדן באביב 2007, ובמיוחד לאחר כמה סרטים שצולמו במקום, היו צעירים שהתבטאו בעיתונות ש”הם מרגישים כמו מוצגים בגן חיות” תוך איום להכות כל זר לא מוכר שיסתובב בשכונה. היא גם תיארה גילויי גזענות ואפליה מצד שבדים ותיקים שנשמעו מוכרים מהארץ. לדבריה, במשך חודשים היא ניסתה לצאת מבית הוריה ולשכור דירה משלה. למרות בקשותיה המפורשות לשכור דירה מחוץ לרוזנגורד, כל דירות הדיור הציבורי שהוצעו לה היו בתוך הרובע. אפשרות אחרת היא לרכוש דירה בתשלום חודשי באגודת דיור קואופרטיבי ולהפוך לחברה בקואופרטיב. למרות האיסור בחוק על אפליה מטעמי מוצא, כל האגודות אליהן פנתה התחמקו ברגע ששמעו את שם משפחתה. לבסוף היא הצליחה למצוא דירה ברובע אחר (לא שאלתי איפה), אך זה לא היה פשוט. חלק מהשבדים הוותיקים עימם דיברתי לא היססו להגדיר את כלל ההגירה ממדינות בעלות רוב מוסלמי כבעיה.

הימין הקיצוני בהחלט פורח לאחרונה בשבדיה. מפלגת “שבדיה דמוקרטית”, המשלבת יחס עוין למהגרים ותמיכה במדינת הרווחה, עוברת בכל הסקרים את אחוז החסימה העומד בשבדיה על 5%. לעומת זאת, המהגרים ממדינות בעלות רוב מוסלמי בשבדיה הם מצביעים מובהקים של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. בפרלמנט השבדי 349 חברות וחברים בסך הכל, 8 מתוך 16 חברות וחברי הפרלמנט השבדי שהם דור ראשון או שני למהגרים ממדינות בעלות רוב מוסלמי שייכים למפלגה הסוציאל-דמוקרטית.

קואליציות שמאל בהובלת הסוציאל-דמוקרטים שולטות ברציפות ברוב הערים והפרברים שבהם ריכוז משמעותי של מהגרים. עיריות סוציאל-דמוקרטיות שולטות בין השאר בגטבורג שהיא העיר השנייה בגודלה בשבדיה, במלמו, ובפרברי שטוקהולם Botkyrka ו-Södertälje. ברוזנגורד בבחירות האחרונות לעירייה הצביעו 72.5% מבעלי זכות הבחירה למפלגה הסוציאל-דמוקרטית ו-81% לקואליציה של הסוציאל-דמוקרטים מפלגת השמאל והירוקים. בשכונת אורטגורדן שצמודה לשכונת הרגורדן ברובע רוזנגורד קיבלו הסוציאל-דמוקרטים הכי הרבה קולות בבחירות 2006 (82.9% מהמצביעים).

ארגון-הגג של הקהילות המוסלמיות בשבדיה נחשב כקשור בטבורו למפלגה הסוציאל-דמוקרטית השבדית. לעיריות בשבדיה אוטונומיה רבה והימין הקיצוני נוהג לכן להאשים את הסוציאל-דמוקרטים “בהתעלמות מכוונת מבעיית המהגרים בשבדיה עקב שיקולים אלקטוראליים”.

בשנים 2003 עד 2010 פעל במלמו צלף סדרתי בשם פטר מגנס שרצח שני מהגרים בשנת 2003, ובשנת 2009 רצח אישה שישבה ברכב עם ידיד מהגר. מגנס היה גם אחראי למקרי ירי רבים נוספים שלא הסתיימו בהרוגים. הימין הקיצוני חוגג על הפשיעה בהרגורדן, כמו למשל מקרה הרצח באפריל 2012 של נער תושב השכונה בן 15 נרצח זמן קצר לאחר שרישומיו הפליליים נמחקו עקב גילו הצעיר. החשודים ברצח, אף הם תושבי השכונה, הינם שלושה נערים בגילאי 15-18. מחד, ברור שגם המודל הסוציאל-דמוקרטי השבדי כושל בחלק מהמקרים בקליטת הגירה מחלקיו היותר עניים ומוכי המלחמות של העולם. מאידך, רוב המהגרים מתערים בחברה השבדית באופן סביר והפערים הכלכליים גם ביחס לשכונות המהגרים קטנים מאוד בהשוואה לישראל.

***

כנראה שהרגורדן הוא מקום מסוכן יותר מכפי שסברתי. אבל תיאור המקום או מלמו בכלל כמעוז של קיצוניות אסלאמית וחממת טרור הוא מוגזם ומופרך. מלמו היא העיר הענייה ביותר בשבדיה, ועדיין ערים רבות בגרמניה ועל אחת כמה וכמה בישראל יכולות רק להתקנא ברמת התשתיות בעיר. רק 8% מתושבי מלמו נזקקים להשלמת הכנסה וכמות מקרי הפשע האלימים בה אינה עולה על זאת של חיפה, שאוכלוסייתה קטנה מזו של מלמו. בדנמרק שבה מדיניות קשוחה של פיזור המהגרים כך שלא יווצרו אזורים של מהגרים בלבד, לא נוצרה שכונה כמו הרגורדן למרות שהפערים הכלכליים בדנמרק קצת יותר גדולים משבדיה. מאידך, המדיניות של דחיקתם כמעט בכוח של מהגרים אל עבודות בשכר מינימום (אם כי שכר מינימום דני) יוצרת בולטות ברורה של מהגרים בעבודות המצויות בתחתית הסולם התעסוקתי, מה שלפחות על פי מראה עיניים לא קורה במלמו. יש בעיות במלמו אבל בחירה בפתרונות ימניים שבישראל מקובלים אפילו על חלק ממה שנחשב כשמאל, הם די בוודאות לא פתרון.

עוד של עמי וטורי

עמי וטורי הוא חבר הנהגת כוח לעובדים