• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

הבחורה בהלם. גם אנחנו

ליהי יונה, מעין סודאי ורעות כהן

חזרנו כרגע מהמשטרה. הגשנו תלונה על אונס. ועוד דברים.

הסבר (קצר): המרכז לאמנות הפיתוי הוקם לפני שש שנים על ידי חבורת גברים שככל הנראה לא הלך לה כל כך עם נשים. לכן, אחרי שלמדו מה עושים גברים ש”הולך להם“, החליטו להקים מרכז שידריך גברים אחרים איך להצליח עם נשים.

לא פעם קוראים לפמיניסטיות “שונאות גברים”. אלא שהפעם נתקלנו דווקא בתופעה ההפוכה.

את החרדה להתחיל עם נשים, שהיא מובנת והגיונית, תירגמו מנהלי המרכז לאמנות הפיתוי לשנאת נשים של ממש. את מסע הנקמה שלהם בכל הנשים שלא רצו אותן אי פעם, הם תרגמו למדריך לתקיפת נשים והקימו צבא של עושי דברם, שאותם הדריכו כיצד להתעלם מ”לא”, כי הוא בעצם כן, וכיצד לחתור למגע על אף התנגדויות. [על העניין הזה של ‘טיפול בהתנגדויות’ מעיין הרחיבה קצת, כאן. מומלץ מאד לקרוא]

סרטון של המרכז לאמנות הפיתוי:

התוצאה לא איחרה לבוא. ב- 2006 פרסם שם משתמש בשם Roso הודעה בפורום המתארת מפגש שלו עם סטודנטית לרפואה מצ’כיה. כיצד נפגשו בסופר במקרה, כיצד שכנע אותה על אף התנגדות לבוא לביתו להכין שקשוקה, כיצד מזג לה יין על אף שסירבה, ובהמשך, על אף סירוב עיקש שלה להוריד בגדים כיצד לקח את ידה והניחה על הזין שלו. ולסיום הוא מתאר איך “הזזתי את התחתון ימינה ובום!”, כדבריו. את תיאור האונס הזה, שכבר הספיק לזעזע לא מעט קוראות וקוראים ברשת, סיווגו המדריכים ומנהל הפורום כסיפור הצלחה, ואף הוסיפו וציינו כי זה ‘בדיוק כמו שלמדו בקורס, אחד לאחד.’ [להסבר מפורט יותר וסקרינשוטים של הכול, כי המקור כבר חסום – קראו כאן. עוד פוסט בנושא ומילון המושגים בהם משתמשים “אמני הפיתוי” ובוגרי הקורס נמצא ב-“חורים ברשת“. ועוד פוסט מעולה, אצל דורה].

Roso כותב בסוף תיאור הבלהות שלו, אי שם אחרי החדירה: “הבחורה בהלם, האמת גם אני”. האמת? גם אנחנו. כשקראנו את התיאור שלו משהו נסדק. Roso הוא לא בני סלע. הוא הבחור שהיה איתנו בשכבה. קצת חסר ביטחון, שלא כל כך הולך לו עם בנות. [עוד על Roso ומה נהיה ממנו, כאן].

פתאום קלטנו שהעובדה הזו, שעשרות גברים מסתובבים כרגע בינינו משוכנעים שכשאנחנו אומרות “לא”, אנחנו בעצם מתכוונות ל-“כן”, ושאיפתנו הגדולה היא שמישהו באקט ספונטני מפתיע ו’מרגש’ יקח את היד שלנו ויניח אותה על הזין שלו בלי לקלוט בכלל שיש כאן משהו בעייתי, היא ריאלית.

איזה פחד.

בכל מה שקשור לעבירות מין הפחד הוא מוטיב מרכזי. בגלל זה החלטנו לנסות הפעם לא לפחד. או, יותר נכון, לפחד רצח, ובכל זאת לנסוע למשטרה ולשבת שם שלושתינו כדי להגיש תלונה.

בעצם הגשנו שתי תלונות. אחת נגד Roso על מה שנראה כמו אונס, ושידול אחרים לעשות בדיוק מה שהוא עשה. חוץ מזה, הגשנו גם תלונה נגד המרכז לאמנות הפיתוי בגין הסתה לאלימות ושידול למעשה עבירה.

צריך לומר זאת באופן ברור: המרכז לאמנות הפיתוי הוא ארגון מסוכן. הוא מייצר שפה משלו (רצופת קודים). הוא בורא מציאות משלו, שיטה ל”פיתוי מהיר”, שמשכנעת גברים שהדבר הנכון לעשות הוא להפשיט בחורה בעודה ממלמלת ‘לא’. את המרכז לאמנות הפיתוי צריך לסגור. אתמול כבר.

רגע לפני הסטודנטית לרפואה הבאה.

הערת סיום: זהו אישור על התלונה שהגשנו. נעדכן בהמשך על התקדמות החקירה, בתקווה שנראה תוצאות.

עותק התלונה למשטרה

*הפוסט פורסם בבלוג המומלץ ראומה, תוכלו לקרוא שם על התפתחויות

**מחר ב-18:00 תתקיים משמרת מחאה מול כנס של המרכז לפיתוי בסמינר הקיבוצים. בואו! לפרטים

כנראה שיעניין אותך גם: