• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

רַכָּבים עיוורים

הציונות מתה וכל המאמצים להחיותה באמצעות חוקי הגזע הם רק עדות לכך. ואין צורך בהספדים, תודה
אילנה ברנשטיין

הציונות כפי שניסחה את יעדיה בוועידת בילטמור מתה עם הקמתה של ישראל. אפשר לומר שהיא התרוקנה מתוכנה, “עשתה את שלה” לטוב ובעיקר לרע. כך או כך מטרותיה הושגו ברובן וכל המאמצים להחיותה באמצעות חוקי הגזע הם עדות למותה. אמנם “חברת מופת המבוססת על צדק ושוויון חברתי” לא הוקמה כאן וגם לא “שילוב” של העם היהודי בארץ ישראל, אלא כיבוש אלים של הארץ על ידי מתיישביה היהודים. אך ככלל, הציונות השביעה את תכליתה ומאז 1948 עגלתה מקרטעת שלא לומר שובקת חיים לכל חי. סוסיה גוועו למוות ורַכָּביה העיוורים ממשיכים להצליף בסוסים שנפחו את נשמתם זה מכבר. בתוקף כך, כולנו פוסט-ציונים והניסיון לחלוקה בין ציונים ללא-ציונים הוא אנכרוניסטי.

אילו היתה הציונות תנועה חיה, לא היה צורך להנשימה כל העת באמצעות חקיקה או בעזרת תנועות בלתי תלויות כביכול המשרתות שלא לומר באות כוחו של השלטון. חוקי ה”אזרחות” המבטאים כיום את “חזון העם ואת האני מאמין שלו”, מבקשים להעניק תוקף קונסטיטוציוני לחוקי האני מאמין הגלומים במגילת ההכרזה על מדינת ישראל. כאן טמונה הסכנה, שכן החוקים החדשים להבדיל מרוח המגילה כבר לא יזכו לפרשנויות כאלה ואחרות, גם לא בהיכלי הצדק.

מגילת ההכרזה, בין אם נרצה בכך ובין אם לאו, הינה מסמך מכונן שהתווה את פניה הציוניות של המדינה – לראיה המאבק סביב השאלה מיהו ציוני. אך כמו במחזה אבסורד, מאמציהם של הרכבים העיוורים – הכרוכים אחר המגילה – מטשטשים את הציונות ומבקשים להחצין את היותה של ישראל מדינה יהודית. לא במקרה שמו של אלוהי היהודים אינו נזכר במגילה, כלומר מאמציהם מעידים על עמדה פוסט-ציונית שבמקרה הטוב אינה מודעת לעצמה.

הציונות מתה ואין סיבה להספיד אותה. תנועה שקמה בחטא אין לה זכות קיום. ישראל הינה גלות נוספת של העם היהודי הנמצאת לגמרי במקרה בחלק זה של הכדור והיא מתנהגת כמו גולה, ראו מאמציו של ראש הממשלה להשגת הכרה בישראל כמדינה יהודית – המדינה היהודית הדמוקרטית הקיימת לכאורה 62 שנה. צירוף המלים מדינה יהודית דמוקרטית, כפי שהוא מופיע במגילה, הינו תוצאה של פשרה היסטורית שאינה אלא סיבה טובה לבכייה של דורות. חמקמקות הניסוח ומעמדה החוקי השביר של המגילה לטוב ולרע הם אלה המאפשרים למחוקקים החדשים לשאת עיניהם לערכי הפאשיזם, קרי שלילת זכויות אדם; אך בניגוד לפאשיזם האיטלקי שביקש להחזיר לאיטליה את תהילת העבר, לפאשיזם היהודי הדמוקרטי אין מה להחזיר.

כנראה שיעניין אותך גם: