מהפכה בלב הממסד השמרני. התיתכן?
אירועים כלכליים אינם מעשי כוחות הטבע. המשבר הפיננסי של 2007-8 אינו צונאמי או הוריקן. הזרעים למשבר זה נטמנו עוד בתחילת שנות ה-2000 במעשים ובמחדלים של הבנק הפדרלי האמריקאי. החלטות ומחדלים אלו, כמו גם חוקים ותקנות כלכליות-חברתיות ופוליטיות-כלכליות מבוססים על תיאוריה ותפיסה כלכלית שבה מחזיקים כיום כתורה מסיני וללא עוררין רוב הכלכלנים, ראשי השלטון ומשרד האוצר, כמו גם כלי התקשורת והמוסדות האקדמיים בהם מכשירים סטודנטים לכלכלה ולמנהל עסקים. המשבר הפיננסי המתמשך בעולם המערבי שהחל ב-2007 חשף ליקויים בסיסיים בתפיסה הכלכלית הניאו-קלאסית הדומיננטית. תיאוריה כלכלית זו נכשלה בהסבר של אירועים מקרו-כלכליים חשובים כמו המשבר הפיננסי, וחשפה את הפער הרחב והעמוק בין ההבנה האורתודוקסית של הכלכלה לבין המציאות בשטח.
כתוצאה מהמשבר עלתה בעולם בכלל, ובישראל בפרט, קריאה לבחינה מחודשת של לימודי הכלכלה: “אי-הנחת מלימודי הכלכלה בישראל ניכרת הן בקרב הסטודנטים, הן בקרב אנשי הסגל, והן בשוק העבודה הקולט את הבוגרים” (מתוך כלכלה למעשה: לימודי הכלכלה בישראל מאת נתן זוסמן, יובל אופק, רוני הכהן, וטל וולפסון, מכון ון-ליר 2011). המסקנה העיקרית, אליה הגיעה הקבוצה שכתבה את הדוח, היא שלימודי הכלכלה תיאורטיים מדי. הם אינם מכינים את הבוגרים באופן מספק לתפקידים עתידיים בעלי השלכות חברתיות וכלכליות נרחבות. הלימודים אינם מכשירים את הבוגרים להיות מדעני חברה שמבינים את המודלים הכלכליים בהקשר החברתי הרחב ומודעים להסברים שונים של תהליכים בעולם. בעקבות מסקנות אלו, גיבשו מחברי הדוח שורת המלצות ארוכה לשינויים בלימודי הכלכלה שפורטו על פי תחומים שונים: היכרות עם התפתחות המחשבה הכלכלית וההיסטוריה של הכלכלה; היכרות עם ביקורת הכלכלה ועם מחלוקות בדיסציפלינה הכלכלית; היכרות עם כלכלת ישראל; היכרות עם המחקר הכלכלי ועם האקטואליה הכלכלית; והכשרה והכנה לשוק העבודה.
כלכלנים בכירים מאנגליה יצאו גם הם בטענות נגד ההצגה החד-תרבותית, התיאורטית הצרה שמאפיינת את רוב הקורסים בכלכלה בעולם. כלכלנים אלו מדגישים את הצורך האמיתי בתכנית לימודי כלכלה ברמת האוניברסיטה המתאימה לבעיות הכלכליות בפועל לאורך ההיסטוריה, עם גישה יותר פלורליסטית ומגוונת תוך שימוש במגוון של מתודות וניתוחים שפיתחו לאורך השנים.
בהמשך ובמקביל, קמה תנועה בינלאומית של סטודנטים לכלכלה, בשם ‘יוזמת הסטודנטים הבינלאומית לפלורליזם בכלכלה’, International Student Initiative for Pluralism in Economics הקוראת לגישה פלורליסטית ומגוונת יותר בלימודי הכלכלה כך שיינתן ביטוי למגוון הדעות הכלכליות ברחבי העולם. התנועה דוחה את המתודולוגיה בספרי הלימוד לכלכלה שלעתים קרובות מדי מצמצמת את הכלכלה לסדרה של תרגילים מתמטיים. לדבריהם, צריך להחזיר את העולם האמיתי ללימודי הכלכלה בכיתה, כמו גם את הדיון והמגוון של התאוריות והשיטות.

התנועה מורכבת מלמעלה מארבעים קבוצות סטודנטים לכלכלה מ-19 מדינות, בהן גם סטודנטים מאוניברסיטת חיפה ותל אביב. ברור שהם מייצגים רק חלק קטן של הסטודנטים לכלכלה, אבל עצם הופעתה של תנועה זו משקפת חששות שיש להם שורשים עמוקים, ושגם כלכלנים רבים שותפים להם. תומס פיקטי, הכלכלן המדובר ביותר בימים אלו, כותב בספרו “הון במאה העשרים ואחת”, שתחום הכלכלה צריך להתגבר על התשוקה שלו למתמטיקה ולספקולציות תיאורטיות שהן לעתים קרובות מאוד אידיאולוגיות, על חשבון מחקר היסטורי ושיתוף פעולה עם מדעי חברה אחרים.
בתחילת מאי יצאה התנועה במכתב פתוח שבו יש קריאה בינלאומית לשינוי לימודי הכלכלה שיביא בין השאר לפלורליזם בכלכלה. “לא זו בלבד שהמחסור במגוון אינטלקטואלי מגביל את החינוך והמחקר, הוא מקטין את יכולתנו להתמודד עם האתגרים רבי-הממדים של המאה ה-21 מיציבות פיננסית עד בטחון תזונתי ושינוי אקלים… לא זו בלבד שפלורליזם יהפוך את המחקר והלימוד לפוריים יותר, פלורליזם טומן בחובו את האפשרות להחזיר את הכלכלה לשירות החברה.”
הצורך בשינוי בתוכנית הלימודים קיבל תמיכה והאצה מהמחקר האחרון של הבנק המרכזי הבריטי “יצירת כסף בכלכלה המודרנית”, עליו כתבתי ביתר פירוט במאמר קודם בהעוקץ. במחקר זה צויין במפורש כי ‘התהליך הריאלי של יצירת כסף כיום שונה מהתיאור הנמצא בחלק מספרי לימוד הכלכלה.’ הדרישה לשינוי זוכה לתמיכה גם של אנדרו הולדיין (Andrew Haldane), דירקטור ליציבות פיננסית בבנק המרכזי של אנגליה והכלכלן הראשי המיועד של הבנק. בהקדמה לדו”ח Economics, Education and Unlearning של Post-Crash Economics Society באוניברסיטת מנצ’סטר באנגליה, הולדיין כותב כי
המשבר (הפיננסי של 2007-8 א.פ.) חשף את הליקויים הסמויים במודלים כלכליים המבוססים על שיווי משקל ייחודי וציפיות רציונליות. מודלים אלה לא הצליחו להסביר אירועים מקרו-כלכליים קיצוניים בעלי חשיבות גדולה לחברה האנושית, כמו משברים מיתונים מתונים ועמוקים. הציפיות של האנשים, במיוחד במצבי קצה, התבררו כלא רציונליות וכמונעים על ידי פחד העדר, או הפחד מהבלתי נודע. הכלכלה במשבר התנהגה שונה מהצפוי.

לאור זאת, אומר הולדיין, הגיע הזמן לחשוב מחדש על כמה מאבני הבניין הבסיסיים של הכלכלה. בחשיבה מחדש זו, לחזור לאדם סמית’ יכול להיות רעיון לא רע. זאת, מכיוון שמיד לפני פרסום ‘עושר העמים’, סמית פרסם ב-1759 את ‘התאוריה של רגשות מוסריים’ שהוא ספר שונה למדי. בספר זה, סמית’ מתגלה בצבעים אחרים לגמרי כמדען פוליטי, סוציולוג, ופילוסוף של המוסר, ומדגיש שיתוף פעולה, בהבדל מתחרות, כדרך לספק את צורכי החברה. הוא מציב במרכז הבמה מושגים כמו הדדיות והגינות, ערכים במקום שווי. מחקרים ניסיוניים מבהירים את החשיבות של מושגים אלה כאשר לומדים קבלת החלטות במערכות חברתיות-כלכליות. במשחקים חברתיים אינטראקטיביים, הגינות והדדיות ולא אינטרס עצמי, נמצאו כחשובים ביותר. הם מאשרים שהמין האנושי הוא קואופרטיבי בה במידה שהוא תחרותי. זו אינה מסקנה שתפתיע סוציולוגים או אנתרופולוגים, אבל עבור כלכלנים מדובר בלא פחות מאשר היפוך העולם על ראשו.
לדברי הולדיין, התגברות העניין של כלכלנים בשילוב תובנות מתחומים אחרים כמו היסטוריה, פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, ביולוגיה אבולוציונית, סוציולוגיה, מדעי המוח, ועוד מציעה לתחום הכלכלה הזדמנות אמיתית. זה המקום בו תכנית הלימודים בכלכלה נכנסת לתמונה. המכון לחשיבה כלכלית חדשה (INET), הוקם לפני ארבע שנים כדי לעורר רענון ואיפוס של תחום הכלכלה, ובכלל זה הוראת כלכלה. וונדי קרלין מ-University College London מובילה פרויקט לרפורמה בתכנית הלימודים בכלכלה במספר אוניברסיטאות בבריטניה בחסות ה-INET.
הולדיין טוען, והוא לבטח יודע, כי מעסיקים שלכלכלנים, כמו הבנק המרכזי של אנגליה, עומדים ליהנות מהתפתחות כזו בתכנית לימודי הכלכלה. מתן מענה יעיל לשאלות של מדיניות ציבוריות עתידי תדורש הבנה של העבר. זה גם דורש אקלקטיות בבחירת מתודולוגיה, ידע בכלכלה פוליטית, הערכה שלמוסדות, הבנה שלכסף ובנקאות. תכנית מחודשת ללימודי כלכלה יכולה לשרת היטב צרכים אלה כמו גם את אלה שלמדיניות ציבורית.
הדוח Economics, Education and Unlearning שהוזכר לעיל, טוען שהכלכלנים אינם מבצעים את המשימות הדרושות לחברה האנושית, שהמשבר הפיננסי הואהדוגמא מובהקת לבעיה הנוכחית, אבל היא אינה היחידה. שינוי האקלים המתגבר ומגיע לממדים משבריים, אי שוויון מסיבי בעושר, אבטלה גבוהה ובעיות אקוטיות נוספות, מביאים אנשים רגילים לדרושת שובות ממקבלי ההחלטות. אלו מצידם פונים לכלכלנים כדי שיתנו תשובות.
לפי הדוח, המקור לבעיה נעוץ בלימודי הכלכלה. אם תוכנית לימודי הכלכלה אינה מתאימה, היא לא תייצר את הכלכלנים המיומנים הנדרשים והחברה כולה תסבול כתוצאה מכך. לכן, יש לחשוב מחדש על לימודי הכלכלה, שאם לא נעשה זאת, כשלים בכלכלה, כמו המשבר הפיננסי, יחזרו. כותבי הדוח מפרטים מה לדעתם רע בלימודי כלכלה. לדבריהם, לימודים אלה הפכו למונופול של תפיסה כלכלית אחת – הכלכלה הניאוקלאסית – שמעט מאוד מהכלכלנים הנמנים על זרם זה חזו את המשבר הפיננסי, בעוד שאחרי המשבר, אנשים רבים הגיעו למסקנה שהתחזיות הטובות ביותר הגיעו מהכלכלנים שנדחקו על ידי הזרם המרכזי לשוליים. למרות זאת, תפיסות כלכליות חלופיות עדיין כמעט ולא קיימות בתוכניות לתואר ראשון בכלכלה בבריטניה. היעדר אלטרנטיבות חונק חשיבה רעננה וחדשנות, פוגע ביצירתיות ומדכא ביקורת בונה, החיוניים להבנה ולהתקדמות כלכליות. ההתמקדות במודלים כלכליים מופשטים היא לעתים קרובות נטולת קשר למציאות ולא מאפשרת יישום של רעיונות כלכליים שמבוססים על מודלים אלה בעולם האמיתי. לבסוף, המחקר של אתיקה, פוליטיקה והיסטוריה נעדר כמעט לחלוטין מהלימודים. לדעת כותבי הדוח, כלכלה לא יכולה להיות מובנת כהלכה אם היבטים אלה מודרים מלימודי הכלכלה.
כותבי הדוח מציינים את התמיכה של אנדרו הולדיין, הממחישה עד כמה חשוב נושא זה לאלה שמנהלים את הכלכלה הבריטית, ואת תמיכתם של כלכלנים בולטים כמו הא–גון–צ‘אנג מאוניברסיטת קמברידג’ ואחרים מכל קצות הקשת הפוליטית. לדבריהם המאבק לשינוי בלימודי הכלכלה צובר תאוצה, ומאמרים שפורסמו על תנועת הסטודנטים ועל הסוגיה עצמה בתקשורת המודפסת, ברשתות החברתיות, ובבלוגוספירה מעידים שהדיון על לימודי כלכלה עלה על סדר היום הציבורי.

עם זאת אסור להתעלם מהקשיים שיהיו בדרך לשינוי המבוקש. תיאוריה כלכלית מביאה לצעדים כלכליים אשר ברוב המקרים נוגעים לחלוקת ההכנסות במשק ולפוליטיקה של שליטה. כפי שאפשר ללמוד מההיסטוריה, לתיאוריה הכלכלית יש נטייה להתאים עצמה לצרכים ולאינטרסים של האליטה השלטת. על זה אמר פרופ’ פול סמואלסון שספרי הלימוד שלו היו הבסיס ללימודי כלכלה בעשורים האחרונים:
לא אכפת לי מי כותב את חוקי המדינה, אם אני יכול לכתוב את ספרי לימוד הכלכלה שלה.
הדרישה לשינוי בסילבוס של לימודי הכלכלה תתקל בהתנגדות עזה מצד הכלכלנים הדוגלים בכלכלה הניאוקלסית. אפשר לקוות שגינוי תקיף למודל הלימוד הדומיננטי מצד הבנק המרכזי הבריטי ומכלכלנים ומקבלי החלטות כמו הולדיין יגרום למרצים לכלכלה לשנות את ההרצאות שלהם בעתיד הקרוב, ולכלכלנים לשנות את תפיסתם. אולם סביר יותר להניח שהם פשוט יתעלמו מכך וימשיכו לעשות את מה שהם יודעים לעשות. יתכן וחלק ניכר מהמרצים לכלכלה לא יודעים שמחקר כזה של הבנק המרכזי האנגלי כלל קיים, ולא מכירים את הדעות של התומכים בשינוי. אלה ימשיכו ללמד את הסטודנטים שלהם מאותם ספרי לימוד. אחרים שמכירים את המחקר פשוט יתעלמו ממנו, כפי שהם התעלמו מאינספור ביקורות בעבר. אחרים נוספים שיאותגרו על ידי תלמידיהם עשויים לטעון שהקיטורים של הסטודנטים על הסילבוס הם חסרי משמעות שכן המודלים בספרי הלימוד שימושיים עבור תלמידים מתחילים, שאי אפשר ללמד כלכלה ללא הבסיס, וראייה מציאותית יותר תוצג בקורסים מתקדמים יותר. הדרך הרביעית להתמודד עם התביעה לשינוי תהיה לתקוף את המחקר תוך דבקות במודלים הישנים שאינם רלבנטיים או שאינם עומדים במבחן המציאות, בדברים שלא נאמרו, בחזרה על טיעונים שהופרכו בעבר, ובניווט הדיון לכיוונים אחרים.
כוחה של כלכלה נעוץ בכך שהיא משפיעה על חיים אמיתיים בדרכים ריאליות. לכן היא חשובה, ולכן לימודי הכלכלה צריכים להיות במצב תמידי של התחדשות. המשבר הפיננסי מביא להזדמנות להתחדשות כזו.
העולם השתנה, אבל לימודי הכלכלה לא השתנו, וזה הזמן לשנות אותם.
אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר


