שבת חברתית - תחרות
השבת היא אחת המתנות הגדולות ביותר שהעניקה לנו המסורת היהודית. אנו בתנועת תיקון מאמינים כי המשמעות הישנה-חדשה הגלומה בשבת היא הזדמנות להעמיק, לרענן את התייחסויותינו אליה ולהפוך אותה לרלוונטית לחיינו.
תנועת תיקון היא תנועה של אנשי ציבור, מחנכים, אומנים ופעילים חברתיים ששמה לה למטרה לקשר בין ההתחדשות היהודית ובין שאלות חברה ומדינה בישראל. אחת המטרות שלנו היא לעמוד על המשמר שהזכות לחגוג את השבת, אותה אנו רואים כזכות לאנושיות, לא תילקח מאף אחד מאתנו. תיקון היא תנועה חוץ- פרלמנטרית הנתמכת על ידי קרן מתנאל.

המורה ליוגה שלי נהגה להדגיש שהרפיה היא התרגיל הקשה ביותר. לא עמידות הראש, תנוחות העמידה המורכבות, אלא דווקא ההרפיה. כל מי שיודע משהו על הכוח הממכר של העבודה יודע גם על הקושי לעצור, לוותר על פירותיה, להניח בצד את דאגות העתיד, את קימורי המצח. אפשר לשאול כאן: מה הרווח שלי מהרפיה מן התשוקה לעבוד, למה לא להספיק עוד משהו? מה כבר יצא לי מזה? התשובה אינה שכר כזה או אחר, אחרת היינו הופכים את המנוחה לפעולה לקבלת שכר. אם יש כאן שכר הוא ממין אחר, והוא מוכר לכולנו. כל אחד ואחת מאיתנו הוא אישיות שנמצאת מעבר לעבודה, לתפקיד, לקריירה. התפקיד, הקריירה מקריים לי, ויש פיתוי גדול ועצום לזהות את עצמי איתם, במיוחד אם הם מפרגנים. ובכל זאת, פיתוי זה מסתיר בוהק של נפשנו מאיתנו, בוהק שזורח רק כשעוצרים. כל לחץ, הישגיות ודהירה מחזירים אותו לקונכייה ממנה הגיח.
נשימה, עלה, כוכב, כחול של ים, מזג אויר סגרירי, לחם, יין – ובכלל, מעשה בראשית, נחווים אחרת. אני זוכה בכבודי כאדם, שאינו מותנה על ידי הישגי העבר שלי. המעבר הזה קשה בכל פעם, אבל עם הזמן הוא נהיה ברור. אחרי הניתוק מן המלאכה, עם כניסת השבת, הפגישה עם הילדה, ההורים, ביקור חברים, קריאה, שירת יחד, והבגד השונה – שורה גם השלום. הקסם בו אינו מנוגד לשגרה. אין בו פתטיות, ואין בו “אקזוטיות”, והוא גם לא דביק. הוא כל כולו שלי, של אמי ואבי ושל אבותינו ואמותינו. עם היציאה ממנו, חוזרים לעבודה, מדליקים את מסכי המחשב, אבל אז אנו מוגנים מן ההתלהבות שלנו לעבודה, מן הקנאה והתחרות הצמודים אליה, מן הרצון לרצות את המעביד… עד השבת הבאה.
תנועת תיקון תחלק פרס לזוכים בתחרות עיצוב הסטיקרים
מקום ראשון – 1500 ₪
מקום שני – 1000 ₪
מקום שלישי – 500 ₪
לשליחת הסטיקרים עד ה- 20.2.2014:
[email protected]


