שפה חיה ונושמת
“קטילת שפה כהוצאת נשימה“… אבן רושד
מספרם של פוליטקאים ישראלים יצירתיים המתמחים בהמצאת חוקים שיגבילו את הערבים הפלסטינים החיים במדינת היהודים, הולך וגדל. באחרונה, העלה ח”כ אבי דיכטר הצעת חוק לביטול השפה הערבית כשפה רשמית בישראל ויצירת קריטוריונים אחרים שיגבילו את השימוש בה. הממסד הישראלי מנסה כבר שנים לשלול מהערבים בישראל את זהותם התרבותית ולשלוט בה – והצעת החוק היא עדות לכישלון שנחל עד כה בהשתקת קולותיהם. נאמנות לזהות זו היא אלמנט חיוני כהגנה מפני ניסיונות מחיקה של עם ושל מורשתו.
כתוצאה מתהליך הדה-לגיטימציה של השפה הערבית במשך השנים, חלקים גדולים מהערבים בישראל חונכו ויחונכו עם תחושה של ריחוק מזהותם וממולדתם. זאת כחלק מהתמונה הכללית, של חקיקת חוקים לבלימת התרחבות היישובים הערביים, שלילת תוכניות מתאר העלולות לאפשר בנייה למגורים בתוך הכפרים והערים, מניעת פיתוח כלכלי, שמירה על מעמדם של הערבים ככוח עבודה שחור וזול (שאינו מורשה להגיע לרמה של שותפות או קבלת החלטות בקשר לעתידו) והתיחסות תמידית לערבי כאזרח סוג בי”ת.
החקיקה הגזענית בכנסת הנוכחית צועדת קדימה בחסות הימין הקיצוני והמפלגות הציוניות שנתפשות כביכול כ”מפלגות מרכז”. היא דוחה כל אפשרות לקיום משותף עם הערבים וקוראת, במקום זאת, להיפטר מהם, מתרבותם ומשפתם, ולפרק מראש תהליך הפוך המתמקד בעבודה משותפת וביצירת מעברים תרבותיים בין הישראלים והערבים.
המודעות הלאומית המוגברת של הפלסטינים בישראל, ובכלל זאת המודעות המתחזקת לגבי חשיבות השפה ככלי חשיבה והתנגדות, גורמת לפחד אדיר בקרב הממסד הישראלי. השפה היא כלי התנגדות חיוני שעוזר לחברה להמשיך את אחיזתה באדמותיה ובזהותה הפוליטית, ולחסנה מפני נסיונות חיצוניים או פנימיים להזיק לה. דיכטר וחברי כנסת אחרים, אשר מייצגים ציבור ישראלי רחב, מודעים לעובדה ששפה הינה סוגיה קיומית המשקפת את האנושיות ואת הנוכחות ההיסטורית והקיומית של דובריה, ודאגתם היא שהמשך ההכרה בערבית כשפה רשמית בישראל יביא לאובדן אופיה של המדינה כמדינה יהודית.
יש לציין כי התמודדות החברה הערבית עם האיומים על השפה הערבית אינה רק אל מול נטיות גזעניות ישראליות, אלא גם אל מול חלקים בחברה הערבית המקיימים קשרים חברתיים וכלכליים ישירים עם אנשים, חברות ומוסדות ישראליים שדוחקים את השפה הערבית הצדה ומקבלים עליהם את העברית כשפת התקשורת היחידה – כל זאת תוך הפנמת אורח החיים הישראלי כמודרני ונאור.
בשל כל אלה, על החברה הפלסטינית לעשות כל שביכולתה למנוע מההצעה להפוך לחוק. אין להתעלם ממנה כאילו היא גחמה פוליטית חולפת. הלגיטימיות של השפה הערבית איננה נובעת מהחלטה ממסדית ישראלית; השפה הערבית קדמה למדינת ישראל והיא שפה מקורית של המולדת הזו והסביבה הסמוכה לה. במקביל, חייבים ערביי ישראל להעמיק את נוכחות השפה הערבית במוסדות הציבוריים שלהם – אין שום סיבה שהיא לא תשמש כשפה הרשמית במוסדות הערביים ובנוף הכללי של סביבות המגורים שלהם.
הכותב הוא מתרגם ובלשן, מורה לשפה הערבית ומתגורר בירושלים



