כולם מעורבים? כולם מעורבבים? הסיפור המזרחי באקדמיה מובלע, ובעוד מחקר חדש מוצא שיפור זעיר בלבד בנתונים, הבעיה האמיתית היא הניסיונות הממסדיים להעלימם ולסמא את עינינו
השופט אליהו ביתן הורה לנעול את מולתקא-מפגש בבאר שבע. פסיקתו מלמדת על כך שערכי הרוב השקופים מולידים פעילות "קהילתית" וערכי המיעוט מייצרים פעילות "פוליטית במובהק" ולכן אסורה. הפסיקה מעלה חשש ליישום מוטה ופוליטי של עקרונות התקינות המנהלית
שנתיים חלפו מאז הנאום ההוא, ויאיר גרבוז עדיין סוחב את הצלב במסע להוכחת חפותו. מעבר לשאלה הפופוליסטית בדבר התנצלות, נדמה שנפתחה כאן תיבת פנדורה ביחס להגמוניה תרבותית, יחסי כוח, עתידו העגום של השמאל ואופורטוניזם פוליטי. וגם: הדבר שהכי ריגש אותו בעת האחרונה הוא טלפון מרועי חסן. ראיון בשש עיניים
שלום חנוך לא מבין שהבחירה בו לפתוח את פסטיבל ישראל, אינה פחות פוליטית מהבחירה להביא את מירי רגב לנאום בו, ואת אלו שצעקו לה ״בוז״ לא שמענו פוצים פה בעניינים בוערים אחרים. בקיצור, פוליטיקה רק כשנוח
איתמר טובי (טהרלב) מציע להבין את המפגש הפוליטי ברחוב לא כמפגש בין ימין ושמאל, אלא כמפגש בין מזרחים ואשכנזים. אולם ההסבר לביטויי הלאומנות לא קשור במישרין לדיכוי החברתי אלא לאופיה של המדינה ולטיבו של ה"פוליטי"
מי שלא רצה את הפנתרים השחורים שוחרי החופש, מי שלא הסכים לראות מזרחים כשווים ומי שלקח חלק בביזוים, שיתמודד עכשיו עם אנרגיה אלימה שנישאת על ידי המעמדות הנמוכים והלא-לבנים בישראל. אלימות מסוכנת ומפחידה שמאיימת לשטוף את כולנו