אֲנַחְנוּ הַטִּיטָנִיּוֹת: סְוִינְג אַהֲבָה
שיר לשבת מאת מי-טל נדלר
אֲנַחְנוּ הַטִּיטָנִיּוֹת בְּמַקֵּל וְגַרְזֶן
וּפַרְווֹת וְנוֹצוֹת אֲנַחְנוּ מִתְהַלְּכוֹת
אַחַת בְּמַמְלַכְתָּהּ שֶׁל הַשְּׁנִיָּה.
פַּעַם גִּדַּלְתִּי נְדוּדִים וּשְׁתִיקָה.
בַּסָּלוֹן הַבֵּיתִי רֹאשִׁי נָע בִּשְׁלִילָה,
מְדֻיָּק כְּמוֹ מֶטְרוֹנוֹם.
בַּמִּטָּה הַצָּרָה אָז חָשַׁבְתִּי
שֶׁהַתְּשׁוּקָה שֶׁלִּי תָּמִיד צַעַד אֶחָד לְפָנַי,
מַפְנָה אֵלַי עֹרֶף מִצְטַדֵּק.
אֲבָל עַכְשָׁו כְּשֶׁאַתְּ פֹּה, הָעוֹלָם
פִרְמֵט אֶת עַצְמוֹ, וְהָאוֹר הַפָּשׁוּט בְּיוֹתֵר
שֶׁאֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת
מֵאִיר.



