אפעס, סאטירה ב"הארץ"
למוסף “הארץ” יש עורך חדש, רוגל אלפר. המוסף עבר שיפוץ גרפי ולפי השבועיים הראשונים לעורך החדש יש גם תפיסה מגזינית חדשה. המגמה החדשה היא “הקללה” – להפוך את התכנים לקלילים יותר, לא להעמיס על הקוראים חומרים מדכאים מידי. בשבוע שעבר חשף המגזין גילויים חדשים בפרשת הלית ישורון מפי בן זוגה לחיים שעיה יריב, היתה כתבה מקיפה על ממציא דיאטה וכתבת יחצ”נות חנפנית בז`אנר “חברים מספרים על” שלמה דוברת, יו”ר “ועדת דוברת”, כתבה שגרמה לדוברת משרד החינוך להסמיק. והשבוע על “הגנגסטר שעלה מן הרפת”, ותחקיר עומק בשאלה “האם ברי ה”פיק אפ” בתל אביב מהווים שלב חדש במהפכת המינית המקומית?”.
אבל ליבת המהפיכה המגזינית היא מדור הסאטירי חדש – “אפעס”, בעריכת ידידיה מאיר וחברים. מין הומור תיכוניסטי, ממלכתי-דתי, ספוג שביעות רצון עצמית, שמרני ופטריוטי. מדור סאטירי שהיה עובר את אישורו של כל מנהל בית ספר.
והשבוע בלב הסאטירה קטעים על רפיח, מה סלבריטאים כיצפאן, חיים הכט, ג. יפית, דיויד בלאט ואחרים היו אומרים על שהתרחש ברפיח. איזה דחקות ואיזה צחוקים על הרס בתים והרג ילדים.
סאטירה שבעקבותיה אף קורא של “הארץ” לא יבטל את המנוי, עוד כמה שבועות פטריוטים כאלה ועירית לינור תחדש אף היא את המנוי לעיתון.
“אפעס” מגדיר את עצמו כ”א-פוליטיקלי קורקט”, כינוי שמעניק לכותביו חסינות אוטומטית מליאה להשפיל הומוסקסואליים, ערבים, עניים, נשים וקבוצות מודרות אחרות, ידידיה וחבריו לא מתכוונים חלילה, לנתץ שום מיתוס, לזעזע את הקונצנזוס או להרגיז יתר על המידה את בעלי הכוח.
ברוח סאטירית עוקצנית זו הם כתבו גם את הקטע הבא:
“דבר הועדה הרוחנית: לא יפה לצחוק על “בלבלי”. השיר הזה, כמו כל השירים של הפרענקים, הוא נדבך חשוב בתרבות הישראלית”.
בחדר המורים של “צייטלין”, במדרשיות, באולפנות ובישיבות ההסדר הח`ברה נקרעו מצחוק.


