קצת על דברי שר האוצר בכנס קיסריה

מי אמר את הדברים הבאים? “מדינה נבחנה ביחסה לילדים ולקשישים. נרחיב את מגוון הלוואות ולנוער מהפריפריה ששואף לחינוך גבוה, ננהיג חוק חינוך חינם בגיל הרך לכל ילדי ישראל ונדאג שלא יהיה צעיר שלא יוכל ללמוד באוניברסיטה. השכלת ילדנו היא אוצר הטבע שלנו, ואם לא נטפח אותה לא נגיע לשום מקום”. בלי לשים לב לשיבושים הלשוניים, דברים כדרבנות,מה צריך יותר?

דברים אלו אמר שר האוצר הירשזון כשקראתי אותם לא נותר לי  אלא לברך את האוצר ומדיניותו ובעיקר לחשוב על פרישה מוקדמת מעיסוקיי.  מתברר שהציטוט שלמעלה אינו ממש מדויק אמנם השר אמר :” מדינה מוסרית נבחנת בראש ובראשונה בדאגה לילדיה הרכים ולאזרחיה המבוגרים”. אבל כאשר הגיע להמלצות הנוגעות לילדים הוא אמר: ” ניישם כבר היום, מספר צעדים אשר יתנו לכל ילדי ישראל הזדמנות שווה :

• יותר ילדים ישתתפו במסגרת מעונות היום והצהרונים.

• נרחיב את מגוון ההלוואות והמלגות הניתנות לנוער המבקש לרכוש השכלה גבוהה, בעיקר בשכונות מצוקה ובפריפריה.

• נתגבר את החינוך הטכנולוגי.

• נשאף להחיל חוק חינוך חינם בגיל הרך עבור כל ילדי ישראל.

• נערך  לכך שלא יהיה ילד בישראל שלא יזכה לחינוך גבוהה כי ידו אינה משגת. שיטת ההלוואות או המלגות עבדה ועובדת במקומות אחרים בעולם, אין סיבה שזה לא יעבוד אצלנו”. פתאום חינוך החינם לגיל הרך הפך לשאיפה, איזה יופי שיש שאיפות, גם לועדת דברת הייתה אותה שאיפה, כאשר שר האוצר שאיפה כנראה שהוא לא מתכוון לתקצב את הנושא.

אחת הבעיות הגדולות ביותר במאבקים חברתיים הנה אימוץ השפה והתכנים על ידי אלו המתנגדים למדיניות חברתית, הדיון הארוך בעוני בכנס קיסריה מדגים זאת. אם בוחנים את התוכנית הכלכלית של  שר האוצר הזה מבינים שמדיניותו היא המשכה של מדיניות קודמו וקודמיו, אז כיצד יתכן שאותה מדיניות תייצר תוצאה הפוכה לתוצאה שהניבה עד עתה? יש פה איזה כשל לוגי, או כשל בהבנה שלי.

העקרונות הכלכליים של שר האוצר הם: “• מדיניות פיסקאלית אחראית

• הגדלת ההכנסה הפנויה של הציבור.

• והקטנת המעורבות הממשלתית במשק”.  ממש חידוש מרענן. שוב הקטנת הממשלה, הפחתות מיסים ותקציב מרוסן.

היעדים הפיסקליים הם:” • צמיחה לנפש של שלושה אחוזים לפחות מידי שנה.
• עמידה בלתי מתפשרת במגבלת ההוצאה הממשלתית של אחוז נקודה שבע. 
• ירידה הדרגתית של ההוצאה הציבורית לארבעים וארבעה אחוזים בשנת 2011 .
• הפחתת החוב הלאומי לשיעור של שמונים אחוזים  מהתוצר בשנת 2011.
• ותקציב מאוזן כבר בשנת 2009″.

 העתיד של התוכניות החברתיות תלוי, שוב, בחלוקה שונה של העוגה הציבורית, שחלקה מהתוצר קטן כל הזמן. במו אזני שמעתי את היעד הקשור לעוני: “עלינו להגדיר יעדים ברורים. היעד המרכזי והמיידי שאני מציב, כבר לשנת 2007, הינו לעצור את הגידול במגמת העוני במדינת ישראל”. זהו? לא להפחית חס וחלילה, אפילו לא ב-3.6% בשנה,או 2% אולי אחוזציק קטן, גם זה לא.

כאשר מדברים על תוכניות חברתיות הסכומים המוזכרים הם בין 2.5 מיליארד ל-5 מיליארד, סכומים שהם בערך בין 0.9% ל-1.8% מהתקציב, תגידו התקציב כולל 30% החזר חובות, אז בין 1.3% ל-2.6% , סכומים שניתנים מידי שנה כחלק מהרפורמה במס, אם נוסיף את 3.5 המיליארד בהפחתת מע”מ נגיע לסכומים הגבוהים בהרבה מאלו שיוקצבו, אם בכלל לשיפור פניה של החברה הישראלית. אבל למה לשאול שאלות קשות? “שר האוצר, אברהם הירשזון, התלונן בכנס בפני הכלכלן מומי דהאן מהאוניברסיטה העברית כי הוא מעלה שאלות קשות מדי על מדיניותה של ממשלת ישראל”. זאת אומרת שאולי לא כדאי לדון בשאלות הקשות, או שיש תשובות קלות לשאלות קשות, או שיש תשובות ולא משנות השאלות, או שסתם כרגיל מטעים את הציבור.