• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

בוש כמתבגר מוסרי, נעמי קליין משתפת פעולה, והקול הגולה

יוסי דהאן

ראיון עם פיטר זינגר עם צאת ספרו – “The President of Good and Evil: Questioning the Ethics of George W. Bush”  על האתיקה של הנשיא האמריקאני המוסרני גורג` בוש.~ זינגר בוחן האם הורדת המיסים אכן הוגנת, או מדוע ארצות הברית אינה חותמת על פרוטוקול קיוטו ועמדות אחרות של בוש, הנשיא המקפיד לטעון שהוא עושה את הדבר הראוי מוסרית. זינגר, עושה שימוש במדד של הפסיכולוג לורנס קולברג לבדיקת התפתחות מוסרית, וקובע כי מבחינה התפתחותית בוש נמצא בשלב המתבגר הוא עדיין לא הגיע לשלב הביקורתי. באשר לעירק זינגר קובע כי הדבר המוסרי שארצות הברית צריכה לעשות זה לצאת מעירק ולהעביר בהדרגה את האחריות לאו”ם.

“מכירת המרד – מדוע לא ניתן לשבש תרבות” ספר חדש של שני פילוסופים קנדים, ג`וזף הית` ואנדרו פוטר. הסופרים יוצאים נגד תנועת תרבות-הנגד(Counterculture) שמקורה בשנות השישים ובין ממשיכיה הפועלים היום ניתן למנות את נעמי קליין, קלה לאסן ותנועות ומגזינים היוצאים נגד התרבות הצריכה כגון מגזין האנטי-פרסום Adbusters.  לטענות המחברים, תנועת תרבות הנגד הפנימה לחלוטין את ערכי התרבות הקפיטליסטית הצרכנית. המחברים טוענים כי תנועת תרבות הנגד לא רק שלא הביאה לשיפור התנאים הכלכליים והחברתיים אלא אף הרעה אותם. אם מארקס היה קם לתחייה הוא היה מתפלץ לנוכח מעשיהם של אלה שטוענים שהם ממשיכיו. אלה עסוקים בהפצת מוצרי No Logo ידידותיים לסביבה, באימוץ סגנון חיים צרכני מסוג אחר רק יותר cool. במקום לחולל שינויים חברתיים כלכליים משמעותיים הפכה תנועת תרבות הנגד לחלק מתרבות הצריכה הקפיטליסטית הכללית.

“הקול הגולה – משהו על המרחב המוזיקאלי יהודי-ערבי” מאמר חכם, מורכב ומעניין של פרופ` חביבה פדיה שפורסם לראשונה באתר “קדמה“, ולאחר מכן בגרסה מקוצרת יותר בעיתון “הארץ”. על מסורת הפיוט והמוזיקה היהודית במזרח. חביבה פדיה מבחינה בין מסורת הפיוט המזרחית לבין זו שהתפתחה בארצות אשכנז. היא משרטטת את התפתחות מוזיקת הפיוט והקודש המזרחית מאז גירוש ספרד והשפעתה על המוזיקה היהודית במערב. היעדרה של מסורת מפוארת זו, לטענת פדיה, היא חלק מההדרה הכוללת של הקול היהודי-ערבי מאז הקמת המדינה. בעוד שהשירה החסידית שנשענה על המרחב האירופי התקבלה בארץ, מוזיקה שלחניה הולחנו במזרח לא התקבלו. חביבה פדיה מבחינה יפה בין “גלות מרצון” לבין “”הגלייה תרבותית” וכך היא כותבת: “אמנם לעיתים קרובות מדי כרוך בה הטעון המנסה להשוות את הדרת קול שפת האם בין כל קבוצות ההגירה (אשכנזיות ומזרחיות), טעון זה מטשטש את ההבדל בין אכיפה עצמית של שיכחה ומחיקת שורשים (שהיא כגלות מרצון) ובין אכיפה על הזולת את השכחת מקורותיו (שהריהי כהגלייה)”. חביבה פדיה לא רואה את הסינתזה בין מזרח למערב כאופציה היחידה האפשרית, ואף לא האופטימלית, לחידוש השמעת הקולות של מסורת עשירה זו –  “קודם לכן הוא צריך לקבל את מקומו לכשעצמו”.

כנראה שיעניין אותך גם: