גן עדן וגיהנום באוניברסיטה הפתוחה
השביתה של סגל ההוראה באוניברסיטה הפתוחה (מנחים ומרכזי קורסים) נמשכת כבר שבעה שבועות. השביתה פרצה לאחר ששמונה חודשי משא ומתן עם הנהלת האוניברסיטה הפתוחה לא הובילו להסדר.
תחילה הקדמה קצרה על עולם התעסוקה של האוניברסיטה הפתוחה. תנאי ההעסקה של סגל ההוראה מבוססים על שני עקרונות העסקה, “השתמש וזרוק” ו “האקורדיון”. “השתמש וזרוק” הוא העיקרון השולט בהעסקת המנחים, (מנחים מהווים למעשה את סגל המרצים באוניברסיטה, הם אלו העומדים בפני התלמידים ומלמדים את הקורסים השונים), בכל סמסטר המנחים חותמים על חוזה העסקה חדש. המשמעות המעשית היא שהם בתום כל ארבעה חודשים הם מפוטרים ומגויסים מחדש בסמסטר שלאחריו. בחודשי הקיץ, אלו שאינם מלמדים, אינם מקבלים שכר. יש לא מעט מרצים שעובדים בתבנית העסקה פיאודלית זו במשך שנים רבות. מהיבט הביטחון התעסוקתי, מצבם של עובדי קבלני כוח אדם, שעל פי החוק אמורים להפוך לעובדים מן המניין של המעסיק בפועל לאחר תשעה חודשים, טוב מזה של סגל המנחים באוניברסיטה הפתוחה. סל הזכויות של המנחים מצומק והוא כולל שני פריטים, שכר הוראה ודמי נסיעה.
עקרון ההעסקה של מרכזי ההוראה (האחראים על ניהול הקורסים השונים, ומטלותיהם כוללות גיוס מנחים ופיקוח על עבודתם,חלקם אף עוסקים בכתיבת חומרי הקורס וחלקם אף מנחה קורסים), הוא “עקרון האקורדיון”. עקרון זה קובע שהיקף משרתם תלוי במספר הנרשמים לקורסים אותם הם מרכזים. כך בסמסטר מסוים משרתו של מרכז הוראה יכולה להיות שישים אחוזי משרה ובסמסטר שלאחריו, אם מספר הנרשמים לקורסים שלו יורד, עניין שאין לו כל שליטה עליו, משרתו תתכווץ לארבעים אחוזים. וכך מוצאת עצמה מרכזת ההוראה מתפללת בכל סמסטר שמספר הנרשמים לקורס שלה לא יירד, או שחלילה איזו ועדת משנה לא תחליט להפוך את הקורס שלה מקורס חובה לקורס בחירה. וכך לאורך השנים משרתה של מרכזת ההוראה מתרחבת ומתכווצת ואיתה הכנסתה וזכויותיה הסוציאליות.
עקרונות “השתמש וזרוק” ו”האקורדיון” הם היסודות עליהם מבוסס גן העדן התעסוקתי של באוניברסיטה הפתוחה. “גמישות תעסוקתית” אינסופית שממנה נהנה המעסיק, המאפשרים לו להגדיל ולצמצם את מצבת כוח האדם והיקפי המשרות של עובדיו ככל העולה על רוח, ו”עלויות עבודה” נמוכות הנובעות מהעסקתם של עובדות לאורך שנים בעבודה ארעית וחלקית. את גן העדן הזה של המעסיק, שפניו האחרות הם הגיהינום התעסוקתי של העובדים, נועדה השביתה לשנות.
הדרך היחידה לשנות את המציאות התעסוקתית הזו היא באמצעות התארגנות עובדים. התארגנות עובדים והסדרת יחסי העבודה בהסדרה קיבוצית משנה את יחסי הכוח שבהם המעביד מכתיב באופן חד צדדי תנאי העסקה מחפירים מסוג זה. ההתארגנות מביאה לשינוי בכוח המיקוח של הצדדים ובמעמדם וכבודם של העובדים.
בעבר נעשה ניסיון התארגנות של העובדים אולם הנהלת האוניברסיטה הצליחה לשבור אותו בברוטאליות.
מדוע השביתה לא מסתיימת והמשא ומתן עם נציגות העובדים לא מתקדם? מהטעם הפשוט שההנהלה מסרבת בינתיים להיפרד מגן העדן התעסוקתי שהיא יצרה. היא כנראה גם עדיין מחזיקה בעמדה שהניסיון לשבור את שביתת העובדים יצליח גם הפעם. ולכן בעוד שלצרכי דעת קהל ופיוס הסטודנטים היא מקדמת את רטוריקת “הנכונות להגיע להסכם”, בפועל היא נוקטת צעדים בלתי חוקיים לפגיעה בזכות לחופש התארגנות של העובדים. צעדים הבאים לידי ביטוי בניסיון למנוע ייצוג משפטי מהתארגנות העובדים, וניסיונות גיוס אנשי הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטה לשבירת השביתה. נעיר כאן שרק מספר קטן של אנשי סגל בכיר ישרי דרך יצאו בהצהרת תמיכה בשביתת סגל ההוראה, את השאר מקפיא הפחד. פחד המונע מהם לעשות את המחווה האנושית האלמנטרית של הבעת תמיכה במאבק עמיתיהם ועמיתותיהם לעבודה שרובם מוכן לומר בלחש שהוא צודק מאד.
בעקבות החלטת ועדת הכנסת שקיבלה החלטה, שבין היתר, קראה לצדדים להפסיק את השביתה ולעגן את יחסי העבודה בהסכם קיבוצי ומניעת הרעת תנאי העבודה. החלטה שלה הסכימה נציגות סגל ההוראה בעוד הנהלת האוניברסיטה הפתוחה מסרבת לחתום עליהף התקיימה לפני יומיים אסיפת עובדי סגל ההוראה באוניברסיטה הפתוחה שהתארגנו במסגרת ארגון העובדים “כוח לעובדים”, לקבל החלטה האם להשהות את השביתה. באסיפה נכחו למעלה ממאתיים חברות וחברי סגל ההוראה. האסיפה הייתה מפגן מרשים של סולידאריות ודמוקרטיה, שבו לאחר הצגת העמדות השונות ודיון מקיף, החליטו חברות וחברי הארגון, לנוכח סירובה העקבי של ההנהלה לעשות ויתורים שהמרכזי שבהם הסכמה להחלטת ועדת החינוך של הכנסת לעיגון יחסי העבודה בהסכם קיבוצי, להמשיך בשביתה. טעם מרכזי נוסף להחלטה להמשיך את השביתה היה שהפסקת השביתה, משמעותה כשלון המאבק וויתור על שינוי המציאות התעסוקתית באוניברסיטה.
אתמול אני קורא את הודעת ההנהלה לעובדים, שעיקרה הכפשת נציגות העובדים, טכניקה ותיקה ומוכרת שבהם נוקטים מעסיקים שמטרתה ליצור דה לגיטימציה של נבחרי העובדים בקרב העובדים, בהודעה נאמר בין היתר, ” ההחלטה על המשך השביתה פוגעת גם בהתקדמות המו”מ ומעלה סימני שאלה קשים באשר לתום הלב בו מנהלת אותו הנציגות ובאשר ליכולתה ולרצונה ליישם החלטות ולהגיע להבנות”.
דבר אחד חייב להיאמר בשבח חברי ההנהלה, הם מסוגלים להפגין שימוש בהומור סרקסטי, שימושם בביטוי “תום לב”, אכן משעשע. בפעם האחרונה שעיינתי בחוק החוזים ובפסיקה המלווה אותו, לא נתקלתי בפרשנות הקובעת שתום לב במשא ומתן כולל פגיעה בזכויותיו החוקית הבסיסיות של הצד השני, או שתום לב משמעותו, שכאשר צד אחד מתנגד במהלך המשא ומתן להמלצה של גורם שלישי (ועדת החינוך של הכנסת) יש לו זכות לדרוש מהצד השני שיאמץ אותה.
עניין אחר, משעשע פחות, נוגע להבנת ההנהלה את מושג הדמוקרטיה. האוניברסיטה הפתוחה מציעה לסטודנטים שלהם, מבחר מגוון מאד של קורסים העוסקים בדמוקרטיה, לאוניברסיטה יש אפילו תכנית מיוחדת לתלמידי תואר שני המכונה “לימודי דמוקרטיה”. עיון זריז של חברי ההנהלה בחלק מחוברות הקורסים הללו המופצות מטעמם, יחשוף בפניהם רעיון דמוקרטי ותיק ורדיקלי הנמצא בבסיסה של כל דמוקרטיה ייצוגית – הריבונות בארגונים דמוקרטיים, בכללם ארגוני עובדים, נמצאת בידיהם של חברות וחברי הארגון, הנציגים הם רק שלוחיהם. דמוקרטיה כוללת את הזכות השווה של כל חברה וחבר להחליט בהחלטות קריטיות הנוגעות לאופיו ודרכו של הארגון.
אולם כנראה ששנים של דיקטטורה תעסוקתית, שבהן התרגלה ההנהלה שהמון הנתינים המפוחד, מנחים ומרכזי הוראה, מציית בהכנעה לתכתיביה, מקשים על חבריה להבחין במציאות הדמוקרטית המשתנה.


