שלושה אנשים, שר, חבר כנסת ונשיא איגוד לשכות המסחר אמרו דברים שצוטטו אתמול בעיתון ומה אגיד לכן/ם החשובים האלה אמרו דברים כדרבנות שכדאי לשנן אותם לילדי הגן כדי שידעו איפה הם חיים.
השר, זה שהחליף את המועמד לדין, וחבר של המבטיח לפרוש שאולי יועמד לדין, אמר ולא בפעם הראשונה: “יש פראות מופקרת של שרים וח”כים, שאינם יודעים שובע ולא חושבים פעמיים לפני שהם תוקפים את הכלכלה הישראלית”. מי שמופקר זה המחוקק, שר האוצר ואנשיו הם פאר היצירה האלוהית הם תמיד דואגים לאינטרס הציבור, הם עדינים, מרוב עדינות ודאגה הם מביאים רבים באוכלוסיה למצב שבו יהיה להם קשה לכלכל את ילדיהם, או לקנות תרופות, או סתם לחיות בכבוד. אבל מה זה לעומת מתקפה על הכלכלה המסכנה שזקוקה להגנה.
חבר הכנסת שהציע הצעת חוק שבה העסקת מהגר עבודה שלא כחוק תהיה עבירה שיש עמה קלון אמר: “הם מסתובבים בקיסריה והרצלייה פיתוח ומכסחים את הדשא. אתה יכול לראות בקוקטיילים מלוכסני עיניים במטבח. אתה נתקל בהם אצל כל האליטה”. מזל שלא אמר בעלי האף הגדול, או המצח הנמוך. אני בעד החוק אבל גם כאשר מישהו עושה משהו שנחשב לטוב לא יכולה שלא להתגנב היכולת הבלתי נדלית להתייחס לאנשים על פי איזה מאפיין גופני.
נשיא איגוד לשכות המסחר ובעלים של חברת כוח אדם הידוע בתמיכתו בזכויות אדם בכל אתר ואתר, התמקד בזכויות הניהול של מעסיקים ואמר: “הנוהל החדש מייצג תפישת עולם בולשוויקית, של התערבות מופרזת מצד הביורוקרטיה הממשלתית בניהול העסקי, ואין לה מקום במדינה מודרנית”. הציטוט נוגע לניסיון של התמ”ת להסדיר העסקה העולה על תשעה חודשים של עובדי חברות כוח אדם. זכויות הניהול הרי עולות על כל זכות אחרת, למשל, זכותם של עובדים לא להיות מנוצלים. ובאמת הרי מדינת ישראל ידועה בבולשוויזם שלה שפועל תמיד למתן זכויות ייתר לעובדים על חשבון מעסיקיהם המסכנים כל כך עד שבא לי לבכות את מר גורלם.
מה היינו עושים בלי מאורות הגולה הללו? היינו חיים במדינה מופקרת ופראית, שבה מלוכסני עיניים מסתובבים ברחובות ומעסיקים הולכים לבושי בלואיי סחבות בחוצות. מזל שיש לנו אותם להזכיר לנו שיכול להיות אחרת.