• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

החומה הסמויה מן העין

היום ידון בג”ץ בחומה הנבנית סביב אל-וולג’ה, מפקיעה אדמות ומחרבת את הנוף. כבונוס אבסורדי, מתכנני החומה השאירו בצד הפלסטיני בטון חשוף ואילו בזה הישראלי התקינו חיפוי “דקורטיבי”
חגית עופרן

היום, 8 בנובמבר, ידון בג”צ בעתירה שהגישו תושבי הכפר הפלסטיני אל-וולג’ה, מדרום מערב לירושלים, נגד תוואי גדר ההפרדה שהולכת ונבנית סביב הכפר ולוקחת חלקים נכבדים מאדמותיו. הפעם העתירה זכתה לתמיכה יוצאת דופן של החברה להגנת הטבע, שהחליטה להצטרף ולנסות להציל את אחד האזורים היחידים שנותרו בהרי ירושלים עם ערכי טבע ונוף, תרבות והיסטוריה ייחודיים.

גדר ההפרדה נולדה כדי להגן על ישראל מפני טרור פוטנציאלי. לצערנו ישראל, ובמיוחד ירושלים, סבלה בעשור האחרון מהתקפות טרור איומות ונוראות. אלא שתוואי הגדר אינו עובר בהכרח על הקו הירוק, הקו שמפריד בין שטחי מדינת ישראל לשטחי הגדה המערבית. חלקים נכבדים מתוואי הגדר עוברים בתוך השטחים, לעתים בלב הגדה המערבית, ומפרידים בין קהילות פלסטיניות ובין פלסטינים לאדמתם. במקרה של וולג’ה מדובר בתוואי אכזרי במיוחד: התוואי עובר כטבעת חנק, ממש על קו הבתים של הכפר, מותיר את מעט הקרקעות שנותרו בידי התושבים מאחורי הגדר.

בוולג’ה משקיע משרד הביטחון מיליוני שקלים של משלמי המסים בתוואי שאין בו כמעט היגיון ביטחוני, והוא חסר כל היגיון הנדסי. לשם בניית הגדר נדרשת סלילה של כביש פטרולים רחב, באמצע גובה ההר, תוך עבודות תשתית עצומות והרס חסר תקנה של הנוף. אלא שבמרחק של כ- 200 מ’ מהתוואי שהולך ונבנה, יש ואדי, ובו כבר נתיב סלול שיכול לשמש בסיס לכביש פטרולים מאובטח וזול הרבה יותר, בלי לפגוע בצורה כה קשה בנוף, ובלי לקחת לתושבי וולג’ה את מעט האדמות שנותרו להם.

למרות העתירה, העבודות על הגדר כבר החלו. באחד הביקורים האחרונים שלי בוולג’ה, גיליתי תופעה מוזרה בחומה שמוקמת בכפר, מעין המצאה ישראלית מקורית שלא קיימת בשום מקום אחר בחומה. לחומה בוולג’ה יש שתי פנים: צד אחד הוא חומת בטון, כמו זו שאנחנו רגילים לראות מתמונות גדר ההפרדה, וצד שני קיר לבנים שנראה כקיר משובץ אבן ירושלמית.

הרבה פעמים כשאני לוקחת קבוצות של ישראלים לסיור בהתנחלויות ואנחנו נוסעים דרך כביש 443 או דרך כביש 60 ליד בית לחם, אני נשאלת אותה שאלה: “אם הקיר הזה הוא באמת חלק מגדר ההפרדה, כמו שאת אומרת, למה הוא נראה כמו קיר אבן אקוסטי ולא קיר בטון?” אני תמיד נבוכה לענות, כי האמת היא עצובה ומבישה. הסיבה היא שמתכנני החומה החליטו שבמקומות שבהם עוברים ישראלים פני החומה יהיו יפות, ובמקומות של פלסטינים אפשר להסתפק בחומת בטון פשוטה ומכוערת. בוולג’ה הציניות והברוטליות הגיעו לדרגה חדשה. צד אחד של החומה, הצד הפונה לכפר וולג’ה – הוא חומת בטון; הצד השני, שפונה להתנחלות הר גילה, הוא חומת אבן דקורטיבית.

עבור רוב הישראלים, משמעות הגדר היא שמאז שהוקמה חלה ירידה משמעותית במספר הפיגועים (למרות שהגדר עדיין לא גמורה ולמרות שיש עוד סיבות ונסיבות רבות שגרמו לירידה בטרור). מעט מאוד יודעים על המשמעות של הגדר ועל מה שהיא עושה לאלה שחיים מאחוריה. חומת הלבנים הדקורטיבית היא אולי משל וסמל להכחשה ולהסתרה שבה אנו חיים. גם אם יהיו כאלה שיטענו שהכיבוש הוא הכרחי או בלתי נמנע, עדיין אסור לנו להתעלם מקיומו. אנחנו חייבים להכיר את המציאות, להבין את השלכותיה ולהתווכח עליה.

אני מקווה ששופטי בג”צ יקבלו החלטה שתבטל את התוואי הפוגעני בוולג’ה, אבל עדיין לא מאוחר לממשלה להחליט ביוזמתה על שינוי התוואי. השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, כבר פנה בעניין הזה לשר הביטחון וביקש לשנות את התוואי בוולג’ה כך שהוא לא יהרוס את ערכי הטבע והנוף באזור. אם נפעיל מספיק לחץ על הממשלה עוד עדיין אפשר לתקן ולשנות במשהו את פרצופה המכוער של החומה.

הפגנה ביום שישי האחרון (05.11) בוולג’ה:

הכותבת היא רכזת פרויקט מעקב התנחלויות של שלום עכשיו

כנראה שיעניין אותך גם: