• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

הישראבלוף של האוצר

יהודית קנולר

ורד דר כותבת במאמר אתמול ב”הארץ” כי במגזר הציבורי נמצא ששכרם הממוצע של מקבלי השלמת שכר בגין חוק שכר מינימום גבוה ב70% משכר המינימום כיוון שהוא כולל תוספות הניתנות בגין עבודה שהיא מעבר ליום עבודה רגיל ובכללן, משכורת י”ג, הבראה, ביגוד, פרמיה קבועה, תוספת משפחה ועוד. אם נקבל נתון זה כפשוטו מדובר בשכר של 5,500 שקל שיהיה שכרו של כל מי שמקבל את מירב הותק, אחרי 30 שנות עבודה ואת כל התוספות המצוינות מעלה.

 כלומר, ייתכן וחלק מהעובדים מקבלים את כל ההטבות הללו אך סביר יותר להניח כי הם מקבלים רק חלק מהן. אפשר להיכנס לפרטים, שכן הנתונים הללו הופיעו בתפזורת בהסכמים קיבוציים, ובצווי הרחבה שנחתמו במהלך החודשים האחרונים ולוקטו מגליונות נטו+, כתב העת לענייני עבודה ולניהול משאבי אנוש.~

החזר הוצאות קשה למדוד כתוספת שכר, אך מצאנו בהסכם הכללי האחרון (אפריל 2003), בתעשיית היהלומים, כי התוספת הגלובלית של אש”ל היא 15 שקל לחודש ועוד 14,37 שקלים לחודש הם תוספת המשפחה.

תוספת הוותק, למשל, בענף הקולנוע היא כ-30 שקל לשלוש השנים הראשונות, וכך רק התוספת המרבית לתקרה של  30 שנה תהיה משמעותית (כמה מאות שקלים) על פי חישוב של 0.75% לשנה.

באשר לעבודה במשמרות בתעשייה מצאתי כי צו ההרחבה בענף תעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה מעניק למשמרת השנייה תוספת של 22.5% לשכר המינימום ובמשמרת השלישית התוספת היא של 42.5%, עבור ימי העבודה שבהם בוצעו המשמרות. חשבון מהיר מעלה, כי התוספת המרבית לעובד, העושה את כל המשמרות, על שכר המינימום, תהיה כ-300 שקל.

משכורת 13 תוסיף למקבל שכר מינימום עוד כ-200 שקל לחודש.  הבראה  306 שקל ליום לשנה כפול, נניח 6 ימים בבממוצע (כ150 שקלים בחודש), וקצובת ביגוד 1,200 שקלים לשנה (100 שקלים לחודש).

האם הגענו לתוספות של אלפי שקלים לחודש? התשובה לכך היא שלילית. אולם זהו הטיעון המרכזי של משרד האוצר המתנגד להגדלת שכר המינימום. אפשר להבין את התנגדות משרד האוצר להגדלת שכר המינימום שכן הוא כמעסיק יצטרך לשאת במימון. אך היה ראוי לחשוב גם על הסקטור הפרטי שבו צעירים רבים מתחילים לעבוד בשכר המינימום ואין להם הסכם קיבוצי, מסלולי קידום, שכר זוחל  (%8 השנה במגזר הציבורי לפי הפרסום האחרון), ואין להם כל תקווה להגיע לאן שהוא גם כאשר הם עובדים בשתי משרות מלאות ליום עבודה.

מן הראוי שלא להתייחס לנתונים שמפריח משרד האוצר, כי הוא בעל עניין ומן הראוי שהנותנים המשפיעים יהיו של גוף חסר פניות. שונה המצב אצל ורד דר שהייתה המרכזת המקצועית של הוועדה הציבורית שמונתה לבחינת חוק שכר מינימום בשנת 2000,  היא מודעת לנתונים האמיתיים והיא ממליצה על שינוי הגדרת השכר הרלוונטי לצורך בחינת העמידה בקריטריונים של חוק שכר מינימום, כך שהוא יתייחס לכל הרכיבים המגדירים יום עבודה רגיל. ויש עם זה בעייה. כלום העובד הישראלי צריך לוותר על  עשרות שנות הישגים סוציאליים למען האריתמטיקה של האוצר? ומה דינם של רבבות העובדים שלא נהנים מכלל ההטבות אלא רק מאלה שנקבעו בחוק ובצווי הרחבה? יתרה מזאת, אם עובדי ציבור זכאים לקבל תוספות מגוחכות כמו תוספת אי-העדרות או פדיון דמי מחלה לא מנוצלים, הרי אלה הם פרי הביאושים של שיטת ה”ישראבלוף” שהם תוצר של הסכמים שנועדו לעקוף החלטות לאי-חריגות שכר. כלומר לאורך השנים העובדים לא התקדמו למעשה בסולם השכר, שכרם לא עלה, הבסיס לפנסיה נותר זעום ועתה  נשלפים הנימוקים מדוע יש להתחשב בתשלומים הללו לצורך אי העלאת שכר המינימום.

בשאלה של שכר המינימום יש רק קו מנחה אחד והוא מוסרי: לבחון אם אפשר להתקיים משכר המינימום של 3,335 שקלים והאם הסכום הזה מהווה תמורה הולמת ליום עבודה שלם?

עו”ד יהודית קנולר היא עורכת “נטו+”, כתב עת לענייני עבודה וניהול משאבי אנוש

כנראה שיעניין אותך גם: