התזה המרכזית של הספר היא שהקפיטליזם בשלושים השנים האחרונות מנצל משברים פוליטיים וכלכלים , שלעיתים הוא היוצר שלהם, ואסונות טבע, על מנת להשליט באמצעות טיפול בהלם הסדרים קפיטליסטיים ולדכא אלטרנטיבות דמוקרטיות. קליין מציגה דוגמאות רבות המנסות להוכיח כיצד מדינות המערב יחד עם קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי, מנצלים את המשברים הללו להחדיר שינויים רדיקליים כהפרטה, דה רגולציה וקיצוצים מסיביים בתקציבי השירותים החברתיים, שינויים המגדילים את העוני ואי השוויון. בין הדוגמאות שהיא מציגה: ציל`ה בהפיכת איינדה שדמות מרכזית בטיפול בהלם הכלכלי בה היה הכלכלן מילטון פרידמן, רוסיה, סין לאחר הפגנות כיכר טיינאנמן, פולין שבה אולץ ארגון סולידריות על ידי קרן המטבע הבינלאומית להכניס רפורמות כלכליות, הההסדרים הכלכלים בסרי לנקה לאחר הצונמי, התנהגות המימשל האמריקאי לאחר אסון קתרינה בניו אורלינס וההתקפה על מגדלי התאומים ב 9/11. כך לדוגמה אחר האסון בניו אורלינס מקבלי ההחלטות ניצלו את ההזדמנות על מנת לצמצם את הסקטור הציבורי וליזום את הפרטתו. כך גם המלחמה בעירק היוותה הזדמנות של ממשל בוש להפריט את נכסי המדינה ולהעניק חוזים שמנים לתאגידים המקורבים לממשל כ Blackwater ו Halbirton. קליין מצטטת בספר את הכלכלן ג`ון ווליאמסון התוהה האם אין זה מן הראוי ליצור משברים על מנת לגרום לשינויים כלכליים ברוח קפיטליסטית. (ב”ניו יורק טיימס” הופיע מאמר ביקורת של הכלכלן ג`וזף שטיגליץ על הספר של קליין)
הכתבה מספרת על השורשים היהודיים הסוציאליסטים הרדיקליים של משפחות קליין ולואיס בקנדה. המאמר מתאר את תפיסתה האנטי פוליטית של קליין, את העוינות שלה כלפי מפלגות וכלפי השלטון, עוינות שבאופן פרדוקסלי אפיינה גם את מי שמגלם בעיני קליין את השטן, הכלכלן הקפיטליסט מאוניברסיטת שיקגו, מילטון פרידמן. קליין גם מתנגדת לכל חשיבה אוטופית המנסה לתאר עולם עתידי טוב יותר וכן לכל אידיאולוגיה המנסה להציג תמונה שלימה של העולם ודרכים לתקנו. קליין היא חסידה גדולה של החברה האזרחית, בעיקר זו שאינה מחוייבת לשום פרוגרמה פוליטית חיובית. המאמר כולל גם ביקורת על קליין, בין היתר, על כך שהיא כופה על המציאות את תבנית ההסבר האחיד שלה גם כאשר המציאות מסרבת לציית לה. לקליין גם אין חיבה גדולה לאובמה, Yes We Can סיסמת הבחירות שלו, אינה שונה לדעתה באופן עקרוני מהסיסמה של תאגיד Nike – Just Do It. שתי הסיסמאות מעוררות בקרב שומעיהם הרגשה טובה. אולם בחדרי חדרים אובמה ממשיך לבצר את הסדר הכלכלי והפוליטי הישן.
התזה המרכזית של נעמי קליין בימים אלו היא:
“שההתמוטטות של וול סטריט צריכה להיות עבור הפרידמניזם (כלכלני אסכולת שיקגו הקפיטליסטים ולא אלו מ”האח הגדול”), מה שהקריסה של החומה בברלין הייתה עבור הקומוניזם. כתב אישום נגד האידיאולוגיה הקפיטליסטית”.