הנסיך הקטן

את הספר הנפלא הנסיך הקטן כתב ואייר, כולנו יודעים, הסופר הצרפתי, אנטואן דה סנט אכזופרי. ספר עוקצני ומחכים זה היה לאחד מנכסי צאן הברזל של הספרות בת ימינו. הסיפור נע על ציר דימיוני של מפגש במדבר סהרה בין טייס ובין צעיר תמהוני, הוא הנסיך הקטן, שמייד נוצרת ביניהם כימיה מפרה, המספקת למחבר הספר את הבמה לשטוח בפנינו את השקפותיו על האבסורדים של חלק מבני התמותה הממאנים להפנים אמיתות פשוטות. בארצנו הקטנה והמתגבשת בדרך של אחדות הניגודים – כך מבשרות שמועות עקשניות – עדיין לא נולד הסופר (ואולי כן?…) שישתווה לדה סנט אכזופרי. אך מה שבטוח, היא משופעת בנסיכים קטנים. אחד מהם הוא השר יצחק (בוז`י) הרצוג. בוז`י  הוא עלם חמודות בעל פני תינוק נצחיים, כמו וורסיה ציונית לדוריאן גריי. הוא כל כך חמוד, שגם חלקנו ממאן לקבל עובדות פשוטות המשיקות לעברו הלא רחוק. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

נקדים ונאמר שבוז`י הוא לא סתם עלם חמודות. הוא היה, כמובן, קצין בצה“ל, ובאוניברסיטה לימדו והסמיכו אותו לעורך דין, ואפילו מצליח מאד. לבוז`י שלנו יש גם  אילן יוחסין עוצר נשימה.  סבו הוא הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג המפורסם. אביו הוא חיים הרצוג, אלוף בצה“ל ונשיאה השישי של מדינתנו, שגם היה שגריר ישראל באו“ם, וריגש את כולנו בשעתו כאשר קרע את מסמך החלטת  האו“ם, המצוצה מן האצבע, שהציונות גזענית. בוז`י הוא אחיינם של סוזי ואבא אבן, ודודו, יעקב הרצוג, היה איש רב פעלים במפעל הציוני. בתפקידו האחרון הוא שימש כמנכ“ל משרד ראש הממשלה. ועכשיו, מששחררנו אנחות קנאה והקלה, סליחה על האוקסימורון, כולנו שואלים איך זה קרה דווקא לו – חלומה של כל אם (ולא חשוב מאיזו עדה) –  שהוא נקלע לעיסת הבוץ הדביקה והסמיכה, הקרויה בפינו, העמך, פרשת העמותות של ברק? ושאלה לא פחות מנקרת – איך הוא יצא זך כשמן מהפלונטר הזה, כבאבחת חרב שהתירה באחת את הקשר הגורדי? <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

פרשת העמותות של ברק יצאה לאויר העולם על ידי  העיתונאי קלמן ליבסקינד  שחשף ופירסם  אותה בעיתונו דאז, מקור ראשון, בסדרת תחקירים. במאי 1999 שיתף חה“כ מיכאל איתן את הציבור במידע שהיה בידיו באשר לדרך גיוס התרומות על ידי עמותות אלה, ושלא עלתה בקנה אחד, בואו נהיה מנומסים,  עם חוק מימון המפלגות. איתן הוסיף, כי חלק גדול מהעמותות היו עמותות קש, שיעודן היה להזרים לברק קש-מאני, ושפעלו בניגוד למטרותיהן המוצהרות – יעני, ישראבלוף גששי בגרסתה של ישראל אחת, רק שזה לא הצחיק מי יודע מה. בוז`י, למי שזקוקים/ות לריענון קל  בזכרונם/ן, היה המפיק, המבצע והמפקח על העברות הכספים מהקרנות השונות בחו“ל למגוון העמותות , שכללו את דור שלם דורש שלום, ישראל של כולנו – ישראל אחת שלנו, העמותה לקידום נהגי המוניות בישראל, נגב עכשיו, הכל בוער חביבי, התקוה, תקוה לישראל, עוד לא אבדה תקוותנו<StrippedTag/FONT> ועוד. בוז`י, ברק וחבריהם, כפי שלמדים אנו, תלו הרבה תקוות בעמותות, והיתה להם, מסתמא, סיבה טובה לכך.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

המשטרה, שפתחה בחקירה במצוות היועה“מ לממשלה דאז ושופט ביה“מ העליון דהיום, אליקים רובינשטיין, ביקשה את פרשנותו של ברק – שנחקר תחת אזהרה –  להתנהלותן של העמותות. ברק סיפר שהוא לא היה בקי בפרטי התנהלותן והעברות הכספים, ואף הורה אותן לפעול אך ורק על פי החוק. ראשי העמותות אישרו, כמובן, את דבריו של הבוס, וזהו. כל כך פשוט. גם טל זילברשטיין ואחרים נחקרו. אבל, את הפרפורמנס המרשים ביותר דפק לנו הנסיך הקטן, שלימד את אריה דרעי פרק מאלף בהילכות זכות השתיקה בחקירות משטרה. פיו הסגור והמסוגר של בוז`י מול חוקריו היה כה מסוגנן במלכותיותו, שהותיר את הבראנז`ה התקשורתית שלנו נפעמת ופעורת פה. בידיעות אחרונות (7.12.2000) נכתב: “דו“ח מבקר המדינה על העמותות שפעלו למען ברק בבחירות 99 , קבע כי הרצוג הורה לקרנות שייצג להעביר כספים לעמותות שפעלו במישרין או בעקיפין לבחירת ברק לראשות הממשלה. הוא גם תיווך בין תורמים מחו“ל לבין עמותות שפעלו למען ברק. הדו“ח קבע כי המימון לפעילות המפלגות הגיע מקרן קמילה ומקרן נוספת, הקרן הקנדית<StrippedTag/FONT>. הרצוג היה מיופה הכוח של קרן קמילה ומורשה חתימה. קרן זו יועדה להעניק כספים למטרות ציבור…“ גם אם לא היתה תשתית ראייתית להגשת כתב אישום נגד בוז`י, הוד מעלתו היה אמור לפרוש מהחיים הציבוריים. אך בוז`י כמו בוז`י, המשיך להלך עלינו קסם בסגנונו.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

מול חוקרי משטרה, שבעורקיהם זורם הדם הנחות בצבעו האדום, הפגין כחול הדם את כישורי שתיקתו. “הרצוג נשאל רבות בחקירתו“, ממשיך “ידיעות“, “אך הוא סירב לענות עליהן“. אבל, שימו לב, בני תמותה קטנים, האחוזים בבעתה למראה שוטר תנועה, כיצד בוז`י ניצב קוממיות לנגד אליטת החוקרים המנוסים והקשוחים. “הוא (בוז`י, כמובן –מ.ב) הציג בפני החוקרים את עמדתו, שלפיה אין מקום בשלב זה לקיים חקירת משטרה בפרשה. זאת, עד שהיועה“מ, אליקים רובינשטיין, יחליט ביחס לסוגיות משפטיות ספציפיות בנושא, כפי שהובאו בפניו ע“י הרצוג עצמו לפני מערכת הבחירות…“ ואת זאת, לא לשכוח, הוא אמר בשתיקה…<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

“אל תלך מכאן!, אמר המלך (לנסיך הקטן –מ.ב), שדעתו זחה עליו לאחר שזכה לנתין – אל תלך והנני למנותך לשר! – איזה שר? שר…שר המשפטים! – הרי אין כאן אדם שאפשר לשפטו! – הדבר אינו ידוע לי – אמר  המלך – כי לא סיירתי עדיין בכל רחבי ממלכתי. הריני זקן בא בימים. אין כאן מקום למרכבה, ואין בכוחי ללכת ברגל…- כבר ראיתי אל-נכון – קרא הנסיך הקטן בהעיפו עין לעברו השני של הכוכב – כי גם שם אין נפש  <StrippedTag/FONT>חיה… – אם כן – אמר המלך – שפוט תשפוט את עצמך, ואין לך דבר קשה מזה! לדון את עצמך קשה שבעתיים מלדון את הזולת. אם תשכיל לשפוט את עצמך כראוי, תהיה זו הוכחה חותכת כי אמנם חכם ונבון אתה…“ <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

(מתוך “הנסיך הקטן“, הוצאת עם עובד, בתרגומו של אריה לרנר).<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>                              <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>