איך משכנעים שהעולם כולו נגדנו? מפרסמים כותרת שאומרת ש“נציבת זכויות האדם מזהירה מפשעי מלחמה”וכותבים:
“המשך פעילות צה”ל בלבנון והמספרים המאמירים של הקורבנות האזרחיים שם, עלול לחשוף את חיילי ומפקדי צה”ל לתביעות בינלאומיות. נציבת זכויות האדם של האו”ם אמרה אמש (ד`) שההרג של אזרחים בלבנון, ישראל, עזה ושטחי יהודה ושומרון, עלולים להחשב כפשעי מלחמה”.
מקריאת הידיעה עולה שהנציבה מאשימה אך ורק את ישראל בפשעי מלחמה.
אבל אם הולכים וקוראים מה אמרה הנציבהמגלים שהיא לא התיחסה לחיילי צה”ל, אלא אמרה באופן כללי שהריגת אזרחים בלבנון, ישראל והשטחים מדאיגה אותה, ושהתקפות לא מובחנות על אוכלוסיה אזרחית, על ערים ועל ישובים, אסורים במשפט הבינלאומי. לרבות המשפט הבינלאומי הפלילי המגדיר פשעי מלחמה.
כלומר, דברי הנציבה מתייחסים להרג אזרחים בכלל – אך הצגת הדברים באתר YNET מציגה זאת כאילו דבריה נאמרו רק כביקורת על ישראל – ולא גם כביקורת על הרג ישראלים על ידי החזבאללה. הנה, שוב, העולם כולו נגדנו, והטוקבקים המאשימים את האו”ם בצביעות זורמים כמים.
ואיך משכנעים שאין עם מי לדבר?
מפרסמים כותרת שאומרת, ועוד שמה זאת בין מרכאות שמסמנות ציטוט, שהנייה אמר: “הבסיס למשא-ומתן – החזרת הפליטים“.
אך כשהולכים וקוראים את המאמר בוושינגטון פוסט שאותו לכאורה מצטטת הכתבה, מגלים שבאותו מאמר מדובר על הצורך בפתרון הוגן לבעיית הפליטים מ 1948על בסיס של לגיטימיות בינלאומית ועל סמך הדין הקיים. ניתן לפרש את הדברים כפי שרוצים, ולא בטוח שהנייה בדיוק מועמד לקבלת פרס נובל לשלום או לאהבת ישראל, אך האם לא מגיע לקוראים לדעת מה הוא באמת כתב לוושינגטון פוסט?
מה הקשר אם כן בין המתרחש במציאות ובין מה שמספקות לנו הכותרות? כנראה שקלוש. ומן הסתם יש עוד דוגמאות רבות אחרות.