הפרד ומשול

במאמר “חינוך לכל בלי תירוצים” שכתב שולי דיכטר ושהתפרסמה הבוקר ב”הארץ”, מסביר לנו דיכטר איך יש לדאוג לשוויון בחינוך לערבים באמצעות צמצום ההקצאות לתלמידים “היהודים” שזוכים לעדיפות לאומית ללא הצדקה.

“בפברואר 2006 פסק בג”ץ, בעתירת ארגון “עדאלה”, נגד אפליית האזרחים הערבים בחינוך בפריפריה, וחייב חלוקה שוויונית של כסף שהוקצו עד אז ליישובים יהודיים בלבד במסלול העדיפות הלאומית בחינוך….צריך לומר כאן בגלוי כי המהות המעשית של שוויון היא חלוקה הוגנת של מה שיש בפועל. במלים אחרות, חלוקה מחדש של התקציב חייבת להתבצע תוך הפחתה מההקצאות ליישובים היהודים בפריפריה, שבמשך שנים רבות קיבלו תקציב זה רק לעצמם באופן בלתי מוצדק.”

המשמעות המידית של החלטת משרד החינוך לתקן את העוול באמצעות צמצום התקציבים לפריפריה היא

שבחודש שעבר, ביצע מרכז השלטון המקומי פיטורים פיקטיוויים של 1,500 מורים, כדי להרתיע את בית המשפט מלחייב את משרד החינוך לנהוג שוויון בחלוקת המשאבים לאלתר.

אכן הגינות אשכנזית במיטבה: הגיע הזמן להפסיק להיכנע לבכיינות של המזרחים בפריפריה ולתקן את העוול של הזרמת כספים לשם “באופן בלתי מוצדק”.

60 שנות דיכוי המזרחים בפריפריה באמצעות בניית מערכת הסללה משוכללת לחינוך מקצועי, תיוג שליש מהם כ”טעוני טיפוח” והפניית רבים מהם ל”חינוך מיוחד” ללא הצדקה, מחיקה זהותית ותרבותית באמצעות תוכניות לימודים אשכנזוצנטריות חסרות כל איזון תרבותי, שלא לדבר על התכנים המתייגים והסטריאוטיפים בספרי הלימוד, או על ההזנחה פושעת של מערכת החינוך בעיירות הפיתוח והפקרתה לרשתות החינוך העצמאיות השרלטניות של ש”ס, או לרשתות פרטיות אינטרסנטיות כמו “אורט” ו”עמל”. כל אלו אינם נחשבים בעיניו של דיכטר כסיבה מוצדקת להעדפת אזורים אלו היום בתקציבי החינוך.

מר דיכטר היקר, לידיעתך גם הפניית מחצית תקציב החינוך היום לעיירות הפיתוח לא יתקנו את העוול הנפשי, החברתי והכלכלי, שיצרה מערכת החינוך הדכאנית כלפי המזרחים בפריפריה.   

דיכטר כותב: “נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש ציינה ש”אין לתקן אפליה באמצעות יצירת אפליה חדשה”, אבל במקביל הוא מיתמם ושואל: “למה התכוונה בדבריה? האם לכך שהעברת המשאבים לתלמידים ערבים יהיו מותנים בכך שלא יחסירו אותם מהתלמידים היהודים? מאין יבואו המשאבים המגיעים לתלמידים הערבים אם לא מהתקציב הקיים?”

התשובה לשאלה הראשונה ברורה: בייניש מתכוונת לומר שאין לתקן את האפליה כלפי תלמידים ערבים ע”י יצירת אפליה חדשה של התלמידים בעיירות הפיתוח , קרי בעיקר תלמידים מזרחים ואתיופים.

התשובה שלי לשאלה השנייה פשוטה ביותר: המשאבים יבואו מהגדלת תקציב החינוך שקוצץ באופן דראסטי בעיקר בקדנציה של לימור לבנת. או אולי מהעודפים שמחזיר משרד החינוך לאוצר כל שנה בטענה שלא נוצלו.

מחקרי “מרכז אדוה” המדרגים את אחוזי הזכאים לתעודות בגרות מראים כי בתחתית הסולם נמצאים בדואים בנגב, מעליהם “הערבים”, “הדרוזים” וקצת מעליהם “עיירות הפיתוח”. בראש הסולם נמצאים “יישובים מבוססים”. לדעתי צריך להגדיל את התקציב, אבל אם אכן נגזר לקחת את המשאבים לתיקון העוול מהתקציב הקיים ממגזר אחר כדי ליצור שוויון למה שלא ייקחו אותו מאותם “יישובים מבוססים”? יישובים בהם אחוז הזכאים לבגרות הוא כ-65%, יישובים בהם ממילא ההורים ממנים את החינוך באמצעות תרומות נדיבות, תוצר של שיטת “הניהול העצמי” שהונהגה במסגרת הפרטת החינוך והתנערות המדינה מאחריותה הממלכתית לחינוך. המדינה צריכה לדאוג לחינוך חינם ראוי לפחות לאלה שאין ידם משגת להעניק לבניהם חינוך זה ובכך לאפשר שוויון הזדמנויות מינימאלי. 

בכל מקרה מעניין לקרוא שוב איך האשכנזים ממשיכים לשסות את המזרחים בערבים. מדיניות ה”הפרד ומשול” נמשכת. עולם כמנהגו נוהג.