• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

ושבאמת לא יעבדו עליכם

מנחם נתן

במאמרו ב TheMarker מיום ג` 18.12.07, תחת הכותרת “יש כסף, אין השכלה”, מבצע נחמיה שטרסלר מה שמכונה באנגלית hatchet job (שחיטה). מה אפשר לעשות – בני אדם טועים ולפעמים מטעים אחרים. ההטעיה הפעם אינה יכולה לעבור לסדר היום, מכיוון שממנה נגזרות סכנות אמיתיות לכולנו.

תחילה לעיקר ה”עובדות” שמציג מר שטרסלר:

1. ההשקעה במחקר ופיתוח באוניברסיטאות ישראל כשיעור מהתוצר הלאומי הגולמי (תל”ג) היא 0.72%, שנייה בגודלה אחרי שוודיה.

2. ישראל עומדת במקום הרביעי המכובד בהשקעה בהשכלה הגבוהה כשיעור מהתל”ג, אחרי ארה”ב, צ`ילה ודרום קוריאה.

3. ישראל משקיעה 2.0% מהתל”ג שלה בהשכלה הגבוהה, לעומת ממוצע של 1.5% ב-30 החברות ב-OECD.

4. במונחי שיעור מהתוצר, ישראל מוציאה פי שניים מארצות הברית על מחקר ופיתוח.

על סמך “עובדות” אלו בונה מר שטרסלר את משנתו ש”יש כסף, אין השכלה”  אז זהו שלא! כל קשר בין ה”אמיתות” הנ”ל למציאות מקרי בהחלט. למעשה, המסקנה המתבקשת מהנתונים האמיתיים, חלקם הגדול בחסות וועדת שוחט שמונתה ע”י ממשלת ישראל, היא בדיוק הפוכה: אין כסף, אך יש השכלה מעולה, ועוד בזול.

התמונה של ההשקעה בהשכלה גבוהה שמציג מר שטרסלר בטבלה הציורית ושעליה הוא משתית את עיקר טענותיו ומסקנותיו היא, להתבטא בעדינות – מצג שווא. בפרק על המחקר האזרחי בישראל, מבהיר דו”ח וועדת שוחט (ע` 105) את המצב לאשורו, ואני מצטט: “בקובצי הנתונים שמפרסם הארגון לשיתוף פעולה כלכלי לפתוח (OECD) יש קובץ המתייחס להוצאה הלאומית על “מחקר ופתוח בסקטור ההשכלה הגבוהה (HERD)”. בקובץ זה מופיע הנתון כי ההוצאה הלאומית בישראל בקטגוריה זו הייתה בשנת 2004 בשיעור של 0.72% מן התוצר המקומי הגולמי, כלומר סך 3,960 מיליון שקלים. לצערנו (ממש לצערנו) נתון זה שגוי. חישוב פרטני של היקף המחקר המדעי בישראל ב-2004, תוך שימוש בהגדרה המרחיבה ביותר של “הוצאה למחקר” מעלה כי זו הגיעה באותה שנה לשיעור של 0.54% מן התמ”ג” (דגשים במקור).

אז מצבנו אינו כל כך טוב, אבל אולי לא נורא. אז בטבלה הנ”ל אנחנו לא במקום השני אלא במקום השביעי, בין דנמרק והולנד. לא רע, אלא שזה לא סוף הסיפור. מסתבר שיש שתי דרכים לחשב את ההוצאה הלאומית למחקר: “האמריקנית” וה”אירופית” (דו”ח שוחט, ע` 106). לפי האמריקנית (המודל הכלכלי העדיף על מר שטרסלר) חיבור ההקצאות למחקר במוסדות אקדמיים ובמכוני המחקר שונים (אליהם עוד נחזור) היה ב-2004 כ-2 מיליארד שקל בלבד, 0.36% מהתמ”ג. זה כבר ממקם אותנו במקום האחרון באותה טבלה, ביחד עם ארה”ב. זה כבר נראה אחרת לחלוטין. אך לא די בכך.

איזה חלק מ 0.36% מוקדש ל -7 אוניברסיטאות המחקר?  דו”ח שוחט לא מפרט, אך ברור שחלק זה קטן בצורה משמעותית מ – 0.36% תמ”ג. אותם “מכוני מחקר שונים” שמזכיר הדו”ח ללא נקיטת שמות כוללים בוודאי כמה מכונים שבהם מאות אם לא אלפי עובדי מחקר. כלומר “ההשקעה במחקר ופיתוח באוניברסיטאות כשיעור מהתוצר”, כותרת הטבלה של מר שטרסלר, היתה ב- 2004 לא 0.72% מהתמ”ג אלא אולי 0.30% או 0.25%. זה כבר ממקם אותנו בסביבות המקום – 20 הלא כל כך מכובד ב-OECD, בקרבת ספרד, אירלנד, יוון, קוראה או הונגריה. כלומר התמונה המצטיירת והמסקנות שנובעות ממנה הן, איך נאמר שוב בעדינות, הפוכות מאלו שמסופקות ע”י מר שטרסלר.

כדי שנבהיר, משמעות המספרים בדו”ח שוחט היא הבאה: ישראל מוציאה פחות על מחקר אוניברסיטאי כאחוז מתל”ג מהרוב המוחלט של המדינות המתקדמות. למספר הדמיוני של 2.0% אחוזי תל”ג אין כל קשר לאוניברסיטאות, אם יש לו בכלל אחיזה במציאות. גם האמירה שבמונחי שיעור מהתוצר, ישראל מוציאה פי שניים מארצות הברית על מחקר ופיתוח מצוצה מן האצבע, בוודאי בהקשר של מחקר אוניברסיטאי.

 אז מספרים הם רק מספרים, אך הנה הסכנה האמיתית. פרסומים מגמתיים מסוג זה טופטפו לציבור במשך שנים, וביתר שאת בעת השביתה הנוכחית של הסגל האקדמי. הם נועדו להגן על מדיניות הרס האקדמיה (ה”רפורמה”/הפרטה) שכל הבסיס התאורטי שלה הוא עורבא פרח. זו המדיניות שנוסתה לדוגמה באוסטרליה, ושתוצאותיה ההרסניות כבר ידועות ומקובלות על הכל. זו המדיניות ששמה לה למטרה להפוך את ההשכלה האקדמית המעולה למוצר נגיש רק לשכבת בעלי האמצעים. זו המדיניות שכבר נותנת את אותותיה בירידת הבצועים האקדמיים של האוניברסיטאות בארץ, כאשר האוניברסיטה העברית, נושאת הדגל, ירדה בכל אחד מ- 4 מתוך חמישה ממדים אקדמיים במידרוג בינלאומי ב- 10-20% בין השנים 2003-2007.

ניתן אולי לסלוח להצגות מגמתיות ומסקנות מופרכות, אך לא ניתן לעבור לסדר היום על השימוש במחקרים כלכליים ל”הוכחת” תיאוריות תימהוניות. אמירות כמו “לא ברור מהי כאן הביצה ומהי התרנגולת – לא ברור אם ההשכלה הגבוהה היא שדוחפת קדימה את התוצר, או שהעלייה בתוצר וברמת החיים היא שמגדילה את הביקוש (ולכן גם את ההיצע) של ההשכלה הגבוהה” מעידות על אומרם. מר שטרסלר – השכלה גבוהה איננה “מוצר”. היא לא למכירה. היא כל דבר אחר – זכות, חובה, נכס לאומי – אך לא “מוצר”. אנחנו לא בשוק של קונים ומוכרים.  חברי הסגל אינם “ספקי שירות” והסטודנטים אינם “צרכנים”. חברי הסגל הם יוצרי ואוצרי מאגרי הידע והרוח בכל מגוון המקצועות ותפקידם להנחיל  את הידע הזה ורוח זו לדורות הבאים.  כמו ששרלוק הולמס נהג לומר לעוזרו ווטסון –  “מובן מאליו, חברי”. הדבר המובן מאליו – השכלה אמיתית – אליו שאפו תמיד אבותינו, הוא ה”עסק” שלנו כאנשי אקדמיה. והעסק הזה אינו למכירה.

פרופ` מנחם נתן

בית הספר להנדסת חשמל

אוניברסיטת תל אביב

כנראה שיעניין אותך גם: