ז'בוטינסקי: כשגנב שר את ההמנון, אל תעמוד דום
משורר, סופר ומבקר ספרות, חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תש”ע
לאור השימוש המופרז של הרצוג-לבני-לפיד-ביבי-בנט במילה “ציונות” בשבועות האחרונים, אני נאלץ לצטט את ז’בוטינסקי שכתב שכאשר גנב הפורץ לביתך מתחיל לשיר את ההמנון, אין אתה מחוייב לעמוד דום ולהצטרף אליו לשירה אלא אתה יכול להמשיך לרדוף אחריו. כיוון שיש רגעים שבהם המנון חוזר להיות רק רצף מסוים של צלילים ודגל חוזר להיות סמרטוט.
ובקיצור: השנה היא לא 1897 ואתם לא בבאזל, והוויכוח הוא לא האם לעם היהודי יש זכות להגדרה עצמית וכיצד עושים זאת. חלפו כבר 66 שנים מאז הוקמה מדינה שקראה לעצמה יהודית, ובעקבות חוק השבות רוב היהודים שהיו מעוניינים לעבור אליה אכן הגיעו אליה, וכיום במדינת ישראל מרוכזת הקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם.
השאלה עכשיו היא כיצד מנהלים את המדינה הזאת, וכיצד מבטיחים תקווה, צדק ושיוויון לכל אזרחיה, גם אלו שלא ישבו אתכם ב-1897 על המרפסת בבאזל. זאת גם שאלה אזרחית, וזאת יכולה גם להיות שאלה יהודית במובן העמוק של המילה, אבל לא אצל מי שיהדות מתחילה ונגמרת אצלו בשואה-צה”ל-כיבוש.
רוב הפוליטיקאים ממשיכים לדבר על ציונות כאילו הם מדריכים בתנועת נוער שמעבירים לנו הפעלה בנוסח “דמיינו שאתם בבאזל”, ומעלים דילמות קשות בנות מאה שנים, במקום להיות אנשים בוגרים ורציניים שמנסים לחשוב מה אפשר לעשות כדי להציע עתיד חדש שלאזרחים הנדרסים.
אבל לנו האזרחים מותר להמשיך לרדוף אחריכם, הגנבים והמושחתים, גם אם תמשיכו לפזם את ההמנון כשאתם בוזזים את הסלון שלנו, וכשאתם מתעטפים בדגל באמצע חדר השינה שלנו. צאו לנו מהבתים.
נ.ב.
ובאותו הקשר: ביבי הכתיר את עצמו בכמה פוסטים אחרונים כ”ראש העם היהודי”. אז זהו ביבי, שאתה לא ראש העם היהודי. העם היהודי לא בחר בך, וכנראה שגם לא היית זוכה אם היתה משרה שכזאת. אתה ראש ממשלת ישראל. אני מבין שאתה חש שהתואר הזה לא הולם אותך. גם אנחנו חושבים שהוא לא הולם אותך.


